מה עשה המרצה כשכל הסטודנטים הבריזו מההרצאה?

2/8/2017 מאת: אנאבל אדמסקי (8,038 צפיות)

הברזות מקורסים הן ממש לא דבר חריג, אבל מרצה אחד שגילה לתדהמתו שכל הסטודנטים בקורס שלו החליטו לא להגיע באותו היום - החליט שנמאס לו. הפרופסור למנהל עסקים פנה לרשתות החברתיות והסביר לסטודנטים שלו בדיוק מה הוא חושב על הרגלי הלמידה שלהם, ולמה לדעתו זה לא ישתלם להם בעתיד. מה שקרה אחר כך הפתיע את כל הקמפוס.

המידע באתר הועיל ל89% מהגולשים.
 

עזרנו גם לך? דרג אותנו:


מרצה הגיב בנאום זועם ברשת אחרי שכל הסטודנטים הבריזו מהקורס שלו, למה שקרה אחר כך הוא לא ציפה


כולם מבריזים מפעם לפעם בזמן הלימודים. לפעמים אפילו יש סיבה טובה להבריז. מי לא התעורר לקול השעון המעורר בשבע בבוקר והרגיש שהוא פשוט לא יכול לצאת מהפוך ולהגיע לשיעור של שמונה בבוקר? בדרך כלל, זה לא כל כך נורא והרוב המכריע של הסטודנטים מגיע להרצאה למרות הכל (ואז גם אפשר להשלים מהם את החומר החסר). אבל מה קורה אם יום אחד אף אחד מהסטודנטים לא מגיע להרצאה?


עבור מרצה אחד מאוניברסיטת דייקין במלבורן שבאוסטרליה, התרחיש הזה הפך למציאות. אדריאן ראפטרי, פרופסור בבית הספר למנהל עסקים, הגיע לכיתה אחרי שתכנן שיעור מרתק במיוחד לסטודנטים שלו, אבל גילה לתדהמתו שאף אחד מהם לא טרח להגיע והכיתה נשארה ריקה ומיותמת. וכל זה בשבוע הראשון של הקורס.


ראפטרי כמובן היה מאוד מאוכזב מהמצב. הוא החליט שהוא לא יכול להתעלם ממה שקרה ופנה לרשתות החברתיות כדי לפרוק את התסכול וחוסר שביעות הרצון שלו מהסטודנטים שלו. הוא העלה פוסט די זועם לחשבון הלינקדאין שלו, וצירף אליו צילום של הכיתה הריקה לגמרי.


"אני לא יודע מה איתכם, אבל בדור שלי סטודנטים תמיד הגיעו להרצאות ולסמינרים, בפרט בתחילת הסמסטר. הנה הכיתה שבה אני מלמד בשיעור הראשון של סמסטר ב', שהיה אמור להתחיל לפני רבע שעה. אחרי שהייתי כולי מלא מוטיבציה להעביר הרצאה נהדרת, אני מרגיש שכל הרוח יצאה לי מהמפרשים כי הם פשוט לא טרחו להגיע." הוא כתב בפוסט.


"הקורס שאני מלמד עוסק בתכנון מקרקעין. זה שיעור שמשלב בין משפטים, מיסים ותכנון פיננסי. הוא אמור להיות אחד הקורסים הקשים ביותר שהם יתמודדו איתו במהלך התואר. סטודנטים פשוט לא מבינים שההרצאות יכולות להיות אחד הכלים הכי טובים להגיע לקריירה. מה אתם הייתם עושים במקומי?" המשיך.


בראיון לאתר "Mashable" סיפר שהוא מלמד כבר יותר משש שנים, ואף פעם לא נתקל במצב כזה. הוא אמר שקיבל מאות תגובות מפרגנות לפוסט שלו והסביר שבעזרתן הגיע לכמה תובנות בנוגע להשכלה גבוהה. "אני חושב שדיברתי פה על הפיל בחדר. זה נושא שלמעט מאוד אנשים באקדמיה יש היום אומץ להתייחס אליו."


הוא הוסיף וציין שאחרי התקרית, הוא התחיל לחשוב על דרכים שבהן מרצים יכולים לשפר את ההרצאות שלהם, כדי לעודד את הסטודנטים לקחת בהן חלק פעיל. "לטווח הארוך, אני חושב שאוכל לערוך כמה שינויים משמעותיים שישפרו את חווית הלמידה עבור הסטודנטים. זאת המטרה שלי."

 

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

 


נוכחות גבוהה מאי פעם: האם הפוסט שינה את המצב בשטח?


הגולשים לא נשארו אדישים לפוסט של המרצה ומהר מאוד הוא הפך לוויראלי וקיבל המוני תגובות ושיתופים. חלק מהמגיבים ניסו להבין למה כל הסטודנטים לא הגיעו להרצאה, חלקם ניחשו שאולי התרחש בלבול לגבי מערכת השעות שגרם להם לפספס את השיעור. אחרים לא היו כל כך סלחנים עם הסטודנטים המבריזים. "אם אתה רשום לקורס, אתה צריך להגיע. למי שאומרים שהסטודנטים לא הגיעו כי הוא לא מרצה טוב, אולי לימודים זה פשוט לא בשבילכם." כתב אחד הגולשים. "אני מרגיש ממש רע בשביל המרצה הזה," כתב גולש אחר.


זאת לא הפעם הראשונה שפוסט על מקרה כזה מעורר הדים ברשת. בחודש ינואר השנה מרצה מפלורידה, ארצות הברית, זכה לפרגון רב אחרי שהעלה שרשרת של ציוצים לחשבון הטוויטר שלו כשאף אחד מהסטודנטים שלו לא הגיע להרצאה הראשונה בסמסטר. המרצה, אדם הית', הוא גם קומיקאי והוא החליט להסתכל על חצי הכוס המלאה ולצחוק על המצב המוזר והמסתכל שנקלע אליו. הוא התחיל "לתעד" את ההמתנה שלו באולם ולשתף את הגולשים ברשתות החברתיות במה שעשה בזמן שחיכה לסטודנטים שלו.


"כולם מכירים את הכלל שאם המרצה לא מגיע אחרי רבע שעה, השיעור מבוטל. האם גם המקרה ההפוך מתקיים?" הוא כתב. בציוצים הבאים הוא תהה לעצמו: "עברו עוד חמש דקות ואני מתחיל לפקפק בעצמי. האם אמרתי להם לא להגיע לשיעור ושכחתי? האם אני פשוט חולם?" ובהמשך: "כל כך שקט פה, בכל פעם שאני שומע דלת נפתחת אני מתיישר בכיסא ומתמלא בתקווה, אבל אז רואה שאף אחד לא בא ומתמלא בתחושת ריקנות."


נראה שלפחות במקרה של רפאטרי, הבאזז האינטרנטי עשה את שלו. הוא מדווח שהתקרית הייתה הפעם האחרונה שבה הוא נאלץ להתמודד עם הברזות המוניות. למעשה, מאז שפרסם את הפוסט, הכיתה מלאה לגמרי בכל שיעור. הוא סיפר גם שאפילו מרצים בקורסים אחרים באוניברסיטה פנו אליו ודיווחו שגם אצלם יש נוכחות מלאה במיוחד ופחות חיסורים מאי פעם.


האם הנאום הכעוס של המרצה הצליח לשכנע את הסטודנטים להגיע לשיעורים? האם זאת דווקא החשיפה בגדולה שהפוסט זכה אליה שגרמה להם לחוש בושה על היחס שלהם למרצה ולהתחיל להופיע להרצאות? קשה לומר בוודאות אבל נראה שבכל מקרה, המרצה הצליח ללמד את הסטודנטים שלו שיעור לחיים על אחריות ועמידה בלוחות זמנים. מי יודע, אולי זה אפילו יעזור להם להצליח יותר בתואר.