הכר את המומחה: ד"ר רפעאת עזאם, מומחה למיסוי בעולם וירטואלי

 

נפגשתי עם ד"ר רפעאת עזאם, לשיחה בנושא מסחר בעולם אלקטרוני וירטואלי וההשלכות לתחום המיסוי שיש למסחר מסוג זה.

 

ד"ר עזאם, נולד בנצרת ולאחר שהשלים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, שימש כעוזרו המשפטי של נשיא ביהמ"ש העליון (דאז), פרופ' אהרון ברק. בימים אלו הוא מצטרף למרכז הבינתחומי הרצליה, לבית ספר רדזינר למשפטים, אשר מהווה לדבריו "מקום שהחזון והעתיד הם נר לרגליו, עם שילוב של נופך בינלאומי". תחומי מחקרו של ד"ר עזאם הם בין השאר דיני מסים, מיסוי בינלאומי ומשפט האינטרנט והסחר האלקטרוני. והוא מלמד השנה את הקורס "דיני מסים".

 

לדברי ד"ר עזאם, "האינטרנט היה הבסיס למהפכה גדולה בשנים האחרונות, שהמסחר האלקטרוני הוא אחד מביטוייה. העלייה  התלולה בהיקף  המסחר הציבה קשיים בפני המערכת המשפטית, בין השאר, בתחום דיני החוזים מבחינת ההיבט של כריתת חוזה באמצעות האינטרנט.

 

דוגמא נוספת עולה בדיני הנזיקין, שם מעורבות עוולות אזרחיות של לשון הרע, הגנת הצרכן וכמובן תחום הקניין הרוחני וזכויות יוצרים. תחום אחר שמעורר שאלות בהקשר זה הוא היבט הפרטיות והשמירה עליה. לכל אלו  מצטרף  גם תחום המיסוי שכולל גם את המיסוי הפנימי במדינה וקשיים משמעותיים יותר ביחס למיסוי הבינלאומי של הסחר האלקטרוני- לדוגמא עסקאות המערבות גורמים ורבדים רבים במספר מדינות בניגוד לעסקת המכר הקלאסית בין קונה ומוכר באותה מדינה. כך שכיום מדובר במצב משפטי סבוך מאין כמוהו שמציב שאלות רבות שחלקן הגדול כלל אינו פתור.

 

ביסודו של הסבך המשפטי עומד המתח בין הפיחות שחל בחשיבות הגבולות המדינתיים לצרכי מסחר בעולם גלובלי לבין העובדה שהמשפט מייחס חשיבות רבה לגבולות  ולנוכחות הפיזית לשם קיומה של עסקה ולקביעת הסמכות המשפטית ביחס לעסקה. במצב הדברים הזה, המשפט היה צריך להתפתח ולהתמודד עם הדילמות וההתמודדות הייתה בכמה רמות.

 

ברמה הבינלאומית נערכו דיונים שלאחריהם נקבעו מסגרות ועקרונות לטיפול בהסדרה המשפטית של האינטרנט; ברמה המדינתית כל מדינה חוקקה מספר חוקים שהתמודדו עם האינטרנט (חוק המחשבים 1995, חוק חתימה אלקטרונית 2001 וחוקים נוספים בישראל לדוגמא) וברמה השלישית, בתי המשפט יצרו הסדרים משפטיים שיחולו על האינטרנט בהיקש מהמשפט הקיים ובהתאמתו המיוחדת לתחולה על מדיה זו. ניסיון נוסף להתמודדות היא הצעת חוק מסחר אלקטרוני 2008.

 

 

"הצעת החוק מבוססת על מסקנותיה של ועדת שפינץ שבחנה את הנושא. היתרון המרכזי בהצעה, הוא שהיא מנסה לתת ודאות ביחס לחוסר הוודאות שקיים בעולם של מסחר אלקטרוני והיא נותנת ודאות ביחס לשאלות שפתוחות בגלל המסחר האלקטרוני. לעומת זאת, חולשתה המרכזית של ההצעה, היא לגבי התוכן של ההסדרים השונים שהיא קובעת, למשל גבולות הפטור מאחריות לספקי שירותי אינטרנט הוא רחב למדיי לטעמי. כמו כן, קיימים היבטים ושאלות מהותיות שאין כלל התייחסות אליהם. הדוגמא הבולטת היא שאלת המיסוי שאינה מוזכרת בהצעת החוק.

 

חשוב לציין כי הצעת החוק היא עדיין בתחילת דרכה ונתקלת בקשיים חקיקתיים משמעותיים.

 

 

"כיום אין חוק ספציפי שמתייחס למיסוי הסחר האלקטרוני וההסדרים שחלים הם ההסדרים הרגילים של פקודת מס ההכנסה. ההסדרים הללו הם מיושנים ומאוד לא מתאימים לסחר האלקטרוני. מצב זה יוצר מציאות שבה בפועל נתקלות רשויות המס בבעיות חוסר ודאות וחוסר אכיפה קשות. אלו נובעות בין היתר מהעובדה כי המסחר נעשה באמצעות תאגידים שאפשר לאגדם במקומות עם שיעורי מס נמוכים ובמקלטי מס. סיבה נוספת היא היכולת המוגבלת של המדינה לאתר את העסקאות ולגבות את המס בגלל קשיים טכניים.

 

חשוב לציין כי במישור הבינלאומי, הכלל המקובל הוא שיש סמכות מיסוי למדינה שבה נמצא השרת של אתר המסחר האלקטרוני. זו העמדה המקובלת על ארגון ה-OECD, אבל בפועל היא אינה רלוונטית, משום שהיא יוצרת גבולות במקום שהגבולות לא משנים, כי אפשר למקם שרת בכל מקום בעולם ובכך לצאת מתחולת חוקי המס בקלות.

 

היו מי שהציעו למסות על בסיס פרסונאלי, כלומר מיסוי על פי תושבות חברת הסחר האלקטרוני; היו מי שהציעו למסות על פי מיקומה של מדינת הצריכה והיו מי שהציעו למסות על פי נוסחה שתחלק את עוגת הרווח בין המדינות השונות בהן מתקיים אירוע המס. ההצעה שלי לפתרון הסוגיה מתמקדת בשני מודלים המוצגים בהרחבה בעבודת הדוקטורט שלי שכתבתי בהנחייתו של פרופ' דוד גליקסברג: המודל הראשון הוא מודל ההתאמה האינטגרטיבי.

 

על פי מודל זה, הבעיות של מיסוי האינטרנט הן בעיות משותפות גם למיסוי וגם לתחומי המשפט האחרים (חוזים וכו') ולכן צריך לעשות מחקר אינטגרטיבי והפריה הדדית כך שתחום המיסוי ישאב הבנות, רעיונות והסדרים מהניסיון שנצבר בתחומים האחרים, מאז תחילת האינטרנט ומשפט האינטרנט.

 

מסקנתי היא שבשאלות בהן הבעיות הן יחסית קלות, אפשר להסתפק בפיתוח פסיקתי של מושגים כמו תושבות וסיווגי ההכנסה. אולם, ביחס לשאלות מורכבות יותר, כמו כללי מקור, הקובעים את המדינה המוסמכת למסות את ההכנסה הבינלאומית מסחר אלקטרוני, יש צורך בחקיקה חדשה ובהסכמה בינלאומית רחבה שתעגן את ההסדרים והמיסוי, תהיה מוכנה להתרחק מהמוסכמות המקובלות כיום ותשאף לחלוקה הוגנת של עוגת המס בין המדינות.

 

המודל השני, מתמקד בצורך בגוף בינלאומי אחד שיטיל מס על הסחר הגלובלי וישתמש בתקבולי המיסוי כדי לממן הוצאות ציבוריות גלובליות, כמו טיפול בהתחממות כדור הארץ.

 

אני מודע לעובדה שההצעה היא מאוד תיאורטית ולכן ברמה המעשית הסיכויים שלה נמוכים, אבל לטווח הרחוק, כאשר המסחר  האלקטרוני (המערים קשיי מיסוי וגבייה אדירים) יתפוס נתח משמעותי והפסדי המס יהיו רבים, לא תהיה למדינות ברירה אחרת אלא לשתף פעולה במידה כמעט מוחלטת ולוותר על הריבונות שלהן בתחום המיסוי של הסחר האלקטרוני. מודל זה הוא המשך ישיר של המציאות כפי שהיא מתפתחת כיום.

 

את שני המודלים האלה פיתחתי עת שהיתי כחוקר אורח בבית ספר הארווארד למשפטים ובבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מישיגן וקיבלתי תגובות בינלאומיות מעניינות. לאחרונה הצגתי את המודלים ב 10^th Mediterranean Research Meeting שנערכה באיטליה וטענתי כי יש להוסיף את מגבלות קוד האינטרנט למגבלות החוקתיות והעל לאומיות המוטלות על סמכויות המיסוי של המדינה הטריטוריאלית. "

 

 

"תחום המיסוי בכלל והמיסוי הבינלאומי בפרט נשמע קשה או מרתיע אך לטעמי זהו תחום מרתק המערב היבטים משפטיים מכל התחומים. בימים של משבר כלכלי ותעסוקתי, חשוב לציין כי מספר המומחים בתחום הוא מצומצם ולכן יש מקום להתבלטות של הסטודנטים בתחום זה. בנוסף, ברור כי האינטרנט והמסחר האלקטרוני ימשיכו לתפוס תאוצה ולכן גם התחום הזה פתוח ליצירתיות וחדשנות. שני התחומים הם תחומים צעירים ומודרניים שטרם נחרשו חריש עמוק ואני ממליץ לנצל את הכלים האקדמאיים שעומדים לרשותכם ולרכוש מקצוע מרתק ונדרש לעתיד."