אני מבין שכל ההחלטות האלה הן די "כל מקרה לגופו", אז אני אסביר איך זה התנהל אצלי.
אני בן 17, כיתה י"ב, ואני חושב על עתודה בביולוגיה/כימיה/משהו שקשור לאחד מהם או לשניהם, מה שמחייב פסיכומטרי לפני צבא. התחלתי ללמוד למועד ספטמבר 2010 בתחילת חודש אוגוסט (2010), בזמן החופש הגדול בין י"א לי"ב, אצל לחמן, שהציעו שירות מיוחד של ללמוד בכיתה יחד עם עוד איזה 20 ילדים, שרוצים לעשות פסיכומטרי לפני הצבא במחיר זול יחסית, עם כל הספרים והכל. סך הכול הקורס היה בסדר... אני חושב שלא השקעתי כל כך הרבה מאמץ בלהתכונן, לפחות לא בתחילת הקורס, כשהכול היה עוד די קל ונגע ביסודות הבסיסיים של החומר (אלגברה וגיאומטריה), ואני ב-5 יחידות ו...די מצליח נראה לי (ניסיתי להישמע צנוע חחח), אז לא השקעתי כל כך בתחילת הקורס (קורס של חודש וקצת - גולש טיפה לתחילת הלימודים של השנה הבאה).
אבל אז קרה משהו לא צפוי. אושפזתי בבית חולים שבוע שלם, בגלל איזו בעיה בעין שעד היום מנסים לברר מה גרם לה. חושדים שזאת טרשת נפוצה. בקיצור, פספסתי שלושה ימים שהיו בהם שיעורי פסיכומטרי, וזה היה די באמצע של הקורס ככה שהחומר כבר התחיל להיות מתקדם וקשה יותר, והחומר כבר התחיל לשבת בראש ולהתבסס לאלה שכן למדו... ניסיתי להשלים את מה שהחסרתי בבית החולים, אבל לא יכולתי לעשות כל כך הרבה. ושוב, גם לא כל כך התחשק לי לעבוד. אבל שלא תבינו לא נכון - אם אני רוצה, אני יכול להתכונן ממש ברצינות. פשוט אז, לא ידעתי כל כך כמה צריך להתכונן בדיוק וכמה הבחינה קשה. אולי הייתי אפילו יהיר טיפה, אני לא יודע.
חזרתי לקורס כמעט מיד אחרי שיצאתי מבית החולים, אולי פספסתי אפילו עוד יום. כבר ניסיתי להעביר את הבחינה למועד אחד אחרי אבל התחילו לעשות לי בעיות עם כספים.. וקיויתי לטוב, אז ויתרתי והמשכתי בקורס בכל זאת. הכול עדיין נראה לי די קל והבנתי הכול. באמת הבנתי. אבל לא תרגלתי כמעט. לא הייתה לי מוטיבציה באותו זמן... אני לא יודע למה וזה לא כל כך משנה. אני רק רוצה להבהיר שוב - כשאני רוצה, אני משקיע ת'תחת. ויכול להיות לי וואחד תחת.
לא מספיק כל זה, המשפחה שלי קבעה חופשה של שבוע לאילת. גם בשביל ההורים שלי שרצו חופש וגם בשבילי, כמעין "פרס" על הבית חולים. ממש לא רציתי לוותר על החופשה, וגם באותו השבוע לא היו כל כך הרבה שיעורים - רק סימולציה אחת, שלקחתי לעשות באילת. כן כן, עשיתי סימולציה בזמן חופשה. פשוט ניסיתי להשקיע קצת יותר. אבל מי יודע, אולי ממש אחרי הסימולציה דיברו על דברים חשובים שפספסתי.
אחרי הרבה שיחות עידוד-שווא מהמדריכה שלי ואחרי די הרבה עבודה (בימים האחרונים עבדתי די קשה. אולי יכולתי קצת יותר, אולי אני מחמיר עם עצמי... עבדתי משהו כמו 5 שעות ביום, אולי יותר), הרבה לחץ ואפילו דיכאון, ניגשתי לבחינה. הרגשתי סבבה לגמרי כשעשיתי אותה, והרגשתי שדווקא הלך לי בסדר. האנגלית היה קשה בצורה חריגה, אבל בסדר. בסוף קיבלתי 589. לא מעניין אותי מה תגידו... זה רע!
אני חושב שאני יכול לשפר. נכון שעכשיו אין לי חופש גדול שמאוד נוח להתכונן בו, ונכון שיש לי רק חודש וחצי להתכונן, אבל אני חושב שאני זוכר את העקרונות הבסיסיים. אני לא בטוח אם אני צריך קורס מזורז, ספרים, פשוט לטחון מבחנים של המרכז הארצי... עדיין יש לי את ספרי הלימוד של לחמן, שיש בהם שגיאות קטנות פה ושם אבל הם בסדר. ספרי העבודה מלאים חלקית בעט ככה שאי אפשר לעבוד בהם שוב.
ענו לי בבקשה, מה כדאי לי לעשות?
מ
מר צחי בינשטוק
פסיכומטרי פעם שניה
היי תמיר,
על מנת לענות לך אשמח לדעת מה הציון אותו אתה צריך להשיג על מנת להתקבל לעתודה ומה הייתה חלוקת הציונים שלך: כמותי, מילולי ואנגלית במבחן האחרון.
צחי
ת
תמיר
הנה
אנגלית 126 מילולי 106 כמותי 120
הערה קטנה - בכל הסימולציות שלי קיבלתי יותר מ-130 בחלק האנגלית ובסימולציות המאוחרות יותר תמיד קיבלתי מעל 140, פשוט האנגלית הייתה קשה בצורה חריגה באותה בחינה.
עכשיו יש לי קצת יותר אמות מידה לגבי הקושי של המבחן... הייתי אומר שאני רק רוצה לעבור את ה600 עכשיו, אולי 650. ציפיות גבוהות מידי אני לא רוצה לפתח.