הייתי רוצה לקבל את דעתך המקצועית בסוגיה שמעסיקה אותי כבר הרבה זמן. אני אחות מוסמכת עם תואר ראשון בסיעוד ותואר שני בסטטיסטיקה. סיימתי את התואר השני בהצטיינות אך אין לי רצון ממשי להמשיך לדוקטורט בתחום. מאידך אני מרגישה שבעבודה בתור אחות אני מנצלת אולי 20 % מכישוריי ומרגישה חוסר סיפוק. המטופלים שמגיעים אלי למרפאה מעידים שאני משמשת עבורם "פסיכולוגית" ומנהלים איתי שיחות עמוקות. התחלתי לשקול ברצינות הסבה לתחום פסיכולוגיה. אני בת 36. מה האופציות שעומדות לפניי? חשבתי אולי על פסיכותרפיה, אך אם אני לא פסיכיאטרית/פסיכולוגית במקור האם באמת אוכל לעסוק בזה? ידוע לי שזה 3 שנות לימוד ואני חוששת מאד להתחייב ואחרי זה להבין שעדיין אני צריכה את התואר הרלוונטי. אשמח מאד לשמוע את דעתך ,אני ממש זקוקה לעצתך. מהן האפשרויות שלי? חשוב לי גם שהמקצוע יהיה רווחי. בתודה ענקית מראש.
ה
הדר גולדשמידט
מטיפול בגוף לטיפול בנפש..
סבטיק שלום, כפי שציינת כדי להמשיך לתחום הפסיכותרפיה את צריכה תואר שני בפסיכולוגיה או כפסיכיאטרית, זה בהחלט מסלול ארוך ולא רלוונטי.
האם שקלת לחבר בין תחום הרפואה לתרפיה וסיוע? למשל ללמוד להדריך נשים הנקה, לאחיות מנוסות זה בהחלט מתאים והתגמול בהתאם. דוגמא נוספת עדיין בתחום הפעוטות ליווי הורים, אמהות בצעדים הראשונים, זהו תחום שהולך ומתפתח, ניתן ללמוד אותו בבית החולים אסף הרופא או בשרון בצעד ראשון.העבודה כוללת אבחון פיזיולוגי והדרכת האם.
אני חושבת שתוכלי לפתח נישה ולהרחיב אותה יחסית בקלות ברגע שתבססי נישה ייחודית נוספת ומתוכה להתפתח בנישה של הנחיה ותרפיה ולא ההיפך.
אלה דוגמאות בסביבת פעוטות, את יכולה לחשוב על דוגמאות רבות, שאת בטח מכירה טוב ממני שנושקים לתחום שלך.
במידה ואת עדיין רוצה לעשות חיתוך אז אני ממליצה על עבודה סוציאלית, הרווחיות פה דווקא לא הפן החזק, אך בשל הניסיון שלך תוכלי להשתלב מהר ולעסוק בטיפול ועם הזמן לקחת את זה הלאה ולחבר בין רפואה נפשית לפיזית.
ולסיום.. גיל 36 אינו מבוגר! נהפוכהו, הספקת הרבה עד כה, מה שמאפשר לך עכשיו רק להמשיך.. :)