מה עדיף - פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית?

מה שיעשה אותך מאושר זה מה שעדיף
שלום עומרי,

אני אתמקד במשפט אחד שכתבת פה שלדעתי גורם לך להסתכל על כל עניין בחירת מסלול הלימודים בצורה שגויה לחלוטין. "העניין שהסתכלתי בסילבוס של שני המקצועות הללו,....אני המון זמן קורא המון חומר כתחביב על המקצוע..." יש הבדל משמעותי ביותר בין להתעניין בתחום מסוים כתחביב לבין להפוך אותו למקצוע. ולראייה לעולם לא יעניינו אותך כל הקורסים שתלמד לתואר הראשון ואם אצטרך לעשות הערכה מושכלת 50% מהם יהיו לא מעניינים קשים ולא ממש יביאו לך תועלת בעתיד מלבד היותם חלק הכרחי בדרך לתואר הראשון ולתעסוקה שתרצה בה בעתיד.
חשוב לי להבהיר לפני שאמשיך שאין לי נטייה לעודד אותך ללמוד את אחד מבין שני המקצועות או את שניהם ואני פעמים רבות פוגשת טעויות גדולות שעושים המכונים שמטרתם לתת ייעוץ קריירה.
אם אשאל אותך כיצד היית מדמיין את הקריירה שלך, את העתיד שלך המקצועי איזו תמונה היית מצייר לי? איך זה נראה מרגיש ומה המקום שלך שם? העבודה שתרצה לעצמך בעתיד היא שתגזור את מסלול הלימודים שתבחר ולא להפך. העבודה שתרצה לעצמך לעתיד היא זו שתתן לך את המוטיבציה לעבור מסלול לימודים שבחלק לא קטן ממנו יבש קשה ואולי אף משעמם.
אני ממליצה לך לקחת את השאלות הללו ולחשוב עליהן היטב. בנוסף, הכי חשוב לדעתי הוא שתנסה להגדיר לעצמך מה יעשה אותך מאושר. אל תסתכל על התוכן של הלימודים מבנה הקורסים וכו'. זה לא רלוונטי לתעסוקה שאחרי הלימודים. מה שרלוונטי זה רק מה שאתה רוצה לעסוק בו ומה שיעשה אותך מאושר.
לגבי עניין הפסיכולוגיה, קח בחשבון שהתואר הראשון אינו מספיק לשום דבר, תהיה חייב להמשיך ללמוד לתואר שני או כל לימודי המשך אחרים כדי לייצר לעצמך מקצוע ותעסוקה עתידיים.

בברכה,
שני

לשני - תגובה חוזרת
האמת, כבר נהיה ממש מסתכל עניין בחירת המקצוע..

אני בעוד כחודש מסיים מכינה שיקומית מטעם ביטוח לאומי ומשרד הבריאות (בהליך שיקומי כרגע), ואיני יודע לאן פניי מועדות כ"כ

זה משהו שסוחב אותי מס' שנים, ויכול להיות בגלל שזה "נתקע" ולא עשיתי עם זה כלום - זה גרר הרבה תהפוכות נפש, וחלק מהמשבר שעברתי

בכול אופן, אני מעלה את עניין זה בטיפול שלי, אך המטפלת לא נותנת כ"כ תשובות פרקטיות, אלא אומרת רק "אפשר לחשוב על זה ביחד....", וזה גם כן מתסכל..

רציתי לדעת האם כדאי, ללא קשר, לפנות לפגישת ייעוץ אצל מישהו חיצוני, אולי פסיכולוג תעסוקתי או שיקומי? שייתן לי עוד כיוון לחשוב עליו ומשהו יותר פרקטי? אם כן, האם יש המלצות מסויימות?

תודה וסופ"ש נעים

ללכת ולמצוא מטפל מתאים
שלום עומרי,

אם המטפלת שלך אינה מצליחה לעזור לך לקבל את התשובות או ליתר דיוק להגיע לתשובות בעצמך, כנראה שאתה זקוק לטיפול רגשי אחר עם אדם אחר. זה לא אורמ שהיא איננה טובה אלא שהיא פשוט פחות מתאימה לך. אני לא בטוחה שפסיכולוג הוא בהכרח מה שאתה מחפש, יש אפיקים אחרים של טיפול רגיש שיכולים להתאים לך מאוד, אבל מכיוון שבטיפול אתה חייב בעיני להיות זה שיבחר את המטפל וכן כי אינני יכולה לתת המלצות במעמד הפורום, אני חייבת לשלוח אותך לחיפושים הללו בעצמך. אבל בדבר אחד אני בטוחה, אתה חייב ללכת לטיפול שיעזור לך לעלות על המסלול המתאים לך.

בהצלחה,
שני

מה בעיני עדיף
היי, אני לומדת עכשיו לתואר שני בפסיכולוגיה. בעיני, לפי מה שאתה מספר עדיף עו"ס מבין השניים. קודם כל, כי אין מה לעשות עם תואר ראשון בפסיכולוגיה. כלום. אפשר להמשיך לתואר שני כפסיכולוג לא בהכרח קליני, אבל עדיין הדרך קשה, והלימודים בתואר הראשון מאוד תחרותיים ולא מאוד מעניינים, (לפחות כ זה באוניברסיטאות - מאוד מחקרי ואין כמעט קשר לטיפול או לנפש). יש מקומות בהם אפשר לעשות תואר דו חוגי ואז תוכל לקבל את הפן הפרקטי של העו"ס, וגם את הפן שיותר מעניין אותך אולי, בפסיכולוגיה. מה גם למסלול להיות פסיכולוג לוקח כשתיים עשרה שנים בערך, ועד שתוכל לעבוד בזה, כבר כדאי להיות עם מקצוע ביד. זה בעיני. מקווה שעזרתי.