מבושה לגאווה - חוויית ההגירה מרוסיה מתוארת בפרויקט גמר

7/8/2019 מאת: מערכת "לימודים בישראל" (552 צפיות)

 "חייתי בהרגשה שזה לא בסדר להיות רוסיה" - בפרויקט הגמר של מזל רייבלט, היא מציגה את התהליך שעברה עם זהותה כרוסיה, והגאווה שהיא מרגישה היום במורשת שלה

המידע באתר הועיל ל93% מהגולשים.

 

עזרנו גם לך? דרג אותנו:

אהבת? שתף ב:


מזל רייבלט מספרת על החיים כילדה לעולים מברית המועצות לשעבר בפרויקט הגמר שלה לתואר בתקשורת חזותית

 

מי שהיו ילדים צעירים מאוד במהלך העליות של שנות ה90 ושנות האלפיים מאזור ברית המועצות לשעבר, או שנולדו מעט לאחר שהוריהם עלו לארץ, מכונים כיום דור 1.5 בארץ. רבים מהם נחשפו לחוויות של גזענות, של נידוי וניכור, וכיום קיימת עלייה במודעות לקשיי השילוב שהם חוו, וניסיון למצוא דרכים לפנות מקום לתרבות הרוסית העשירה ולהתגאות במורשת התרבותית והמשפחתית שלהם.


כחלק מההתעוררות הזו, אנשים המגדירים עצמם כדור 1.5 יוזמים פרויקטים שונים על מנת לחשוף את הציבור הרחב לחגים האזרחיים אותם חוגגים העולים מבריה"מ לשעבר ומשפחותיהם, להפריך סטריאוטיפים גזעניים ומיתוסים ולהעלות את המודעות להיסטוריה של יהודים בברית המועצות ובפרט לתפקיד המכריע שרבים מהסבים והסבתות שלהם שיחקו בהכרעת הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה.


גם מזל רייבלט, סטודנטית בת 26 המסיימת כעת לימודי תקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו בחיפה, הרגישה תחושות קשות של חוסר שייכות. כפי שהיא כותבת בתיאור הפרויקט שלה, "חייתי בהרגשה שזה לא בסדר להיות רוסיה. הרגשתי שונה וזרה, הסתרתי את המוצא שלי, המנהגים והשפה. התרחקתי ומחקתי את כל מה שחיבר ביני ובין התרבות הרוסית בכלל והמשפחה שלי בפרט."


פרויקט הגמר, אותו מציגים הסטודנטים בסיום לימודיהם, נתן למזל במה להעלאת סוגיות אישיות כואבות על חווית ההגירה שלה. מזל יצרה באמצעות טכניקות שונות שרכשה בלימודי העיצוב במסגרת התואר, ספר המשלב תמונות מהאלבום המשפחתי שלה שעברו עיבוד, לצד טקסטים שהיא ואמה כתבו, ושירים של המשוררת אלקס ריף שכותבת גם היא על חווית ההגירה והקשיים שעברה. "רוב הספר מורכב מדימויים שיצרתי מתוך אלבום התמונות שעליהן עשיתי כל מיני מניפולציות בטכניקות ידניות שונות, כמו תפירה על התמונה, קריעה, והרכבה. בפרק האחרון שחזרתי תמונות ילדות - לקחתי כמה תמונות ילדות שבהן אני נראית ממש רוסיה, עם אופי רוסי כזה, ובעצם הצטלמתי, חיפשתי בגדים שמאוד דומים לבגדים שלבשתי אז כדי להראות את המראה הרוסי הזה. מדובר בעצם בלחיות אותם מחדש, אבל בגאווה - יצאתי החוצה עם אותם סממנים רוסיים אבל הצטלמתי במקומות מאוד ישראליים."


הספר, שמחולק ל - 4 פרקים, מתאר את התהליך שמזל עברה באופן כרונולוגי. "זה מתחיל מהשלב של המחיקה וההסתרה, כשאני הורסת, קורעת, ובעצם מסתירה את הפנים שלי ושל המשפחה שלי כדי לבטא את הבושה שחוויתי. אחר כך יש פרק, בו אני נטמעת בישראליות, רציתי מאוד להיות ישראלית וכמו כולם - קולאז'ים שלי עם דברים ישראלים. אחר כך יש פרק של בין לבין, שאני מבטאת את ההרגשה שאני הייתי קרועה בין שתי התרבויות האלה, ובסוף זה החלק של ההשלמה והגאווה."


בתשובה לשאלה כיצד הגאווה מתבטאת, מזל מסבירה כי "הגאווה היא לקראת סוף הספר, היא די בחיתולים שלה, היא מתבטאת בשחזור של התמונות - זה שלקחתי את הסממנים הרוסים ולבשתי אותם ויצאתי איתם החוצה, הצטלמתי איתם בגאווה בכל מיני פוזיציות משוחררות ונראה לי שברגע שרואים כל צילום אז אפשר להבין את זה."


סיפור העלייה של מזל דומה לסיפורם של רבים אחרים שעלו במהלך שנות ה-90 מברית המועצות לשעבר. כפי שהיא מספרת, "ההורים שלי עלו בתחילת שנות ה90, יחד עם אחי שהיה בערך בן 6. משהו כמו שנה-שנתיים אחרי זה אני נולדתי, וגדלתי בבאר שבע. איכשהו יצא שרוב האנשים סביבי היו ישראלים, לא היו עולים כמעט. אני לא יודעת להסביר למה, כנראה מבדיחות ששמעתי על רוסים, מילדים, אפילו ממבוגרים, מאיזושהי סיבה מאוד התביישתי בזה שאני רוסיה ויודעת רוסית ובמוצא של המשפחה שלי... ממש פחדתי, לא רציתי שישאלו אותי מה העדה שלי. בעצם די הסתרתי את זה שאני רוסיה, לא רציתי שההורים שלי ידברו איתי בחוץ ברוסית, שחברות יבואו אליי הביתה וישמעו אותם מדברים איתי ברוסית או יראו אותנו אוכלים משהו מוזר. ההורים שלי שימרו את המסורת, למרות שהם כן ניסו להשתלב וגם למדו עברית באולפן. אבל בבית עדיין דיברנו ברוסית, וחגגנו את החגים כמו נובי גוד."


על המוטיבציה שמאחורי הפרויקט, מזל מסבירה כי היא עדיין מתמודדת עם התחושות של הבושה וההסתרה, אך לדבריה "עברתי תהליך לאט לאט. גם התבגרתי, גם בצבא וגם בלימודים הייתי בסביבה של הרבה אנשים ממוצא רוסי, והבנתי שאני לא צריכה להתבייש בזה. עצם זה שעשיתי את העבודה הזאת הרגיש לי כמו סגירת מעגל."

 

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

 


מפגש בין ישראל לרוסיה


לדעתה של מזל, החוויות של חוסר שייכות אופייניות לא רק לעולים מברית המועצות לשעבר, אלא מדובר "בחוויה שמשותפת בכלל לילדים לעולים, בכללי כל מי שמהגר לאיזושהי מדינה או עובר למקום אחר, אז הוא מרגיש שונה וזר וגם החברה הרבה פעמים דוחה אותו, קשה לה לקבל מישהו שהוא שונה. אבל נראה לי שעבור עולים מבריה"מ לשעבר יש קושי מיוחד, בגלל שאנחנו וההורים שלנו גדלנו על צורת חשיבה מאוד מסוימת, עם ערכים מאוד מסוימים שהייתה נפוצה שם תחת המשטר הקומוניסטי שהיה שם. לדעתי, לכל מי שעלה מבריה"מ, יש חשיבה כזאת שצריך להיות תמיד בסדר ולעבוד בשביל כולם, ובשביל המדינה. כאן הכל נורא שונה. אז נראה לי שאיכשהו זה השתרש אצלי וזה עוד גורם לקושי הזה, ולהרגיש את ההבדל במין התנגשות תרבותית כזאת."


לאחר שמזל החליטה על נושא לפרויקט הגמר שלה, היא נתקלה בשירים של אלקס ריף ואלו הפכו למקור השראה לכתיבה ולעיצוב הדימויים. "מאוד התחברתי לשירים האלה, הרגשתי כאילו הם נכתבו עליי. הזדהיתי עם הרבה מאוד דברים והרגשתי שזה פשוט משלים את העבודה שלי, שהיא יותר שלמה עם השירים. רבים מהדימויים נוצרו בהשראת השירים האלו. גם הדימויים ששמתי לצד השירים קשורים זה בזה, הייתה חשיבה מאחורי המיקום שלהם. בנוסף, הכנסתי לספר טקסטים שאני ואמא שלי כתבנו. את הדימויים סביב הטקסטים שאני כתבתי יצרתי לפעמים לאחר הכתיבה ולפעמים תוך כדי העבודה."


מזל אומרת כי אם הייתה יכולה להגיד לעצמה משהו בגילאי הילדות שבהם התמודדה עם חוסר השייכות, הייתה אומרת "תפסיקי להתבייש, את צריכה להיות גאה במי שאת ובתרבות שלך ובמסורת של המשפחה שלך, אבל גם לא להפסיק לרצות להשתלב ולהיות חלק. כי על זה אני לא מצטערת. אבל כן היו לי הרבה תחושות מאוד קשות של בושה, שהייתי רוצה למנוע מעצמי."


מעניין לראות כיצד יותר ויותר יוזמות מעלות את המודעות לנושא של הקושי בעלייה ובהשתלבות, גם בקרב כלל הציבור וגם בקרב העולים וילדיהם, שמבינים כי מדובר בחוויה משותפת, ושהם לא היחידים שהרגישו כך. הדרישה לפנות מקום לתרבות הרוסית נותנת ביטחון לעוד ועוד בני דור 1.5 להיפתח לגבי הקשיים שחוו, ויוצרת תקווה שהדור הבא למשפחות העולים יוכל ליהנות מהשילוב בין התרבויות, כמו גם החברה הישראלית שבזכות המאבקים של מי שהחליטו להפסיק להתבייש, תוכל לחגוג את התרבויות השונות שקיימות בה ולהפוך את הערך של השונות לדבר שאפשר להתגאות בו. כפי שמזל כותבת בתיאור לספרה, "החזרה לתרבות הרוסית, נעשית מתוך החיבור לזהות הישראלית ומתוך ההבנה והקבלה שאין צורך להשתייך רק לתרבות אחת, אפשר וצריך לשלב בין שתיהן".

 


 

אולי יעניין אותך גם

האם בקרוב תשתנה שיטת הקורסים לפטור באנגלית?

מאת: מערכת "לימודים בישראל", 18/8/2019
כחלק מיוזמה חדשה של המל"ג, שיטת הקורסים לפטור באנגלית צפויה להשתנות לגמרי. מה חושבים הסטודנטים על ההחלטה, והאם לדעתם הקורסים באמת מכינים לאנגלית שנחוצה בשוק העבודה? לכתבה המלאה >>

סטודנטים יזמו פרויקט לשילוב צעירים עם צרכים מיוחדים באקדמיה

מאת: מערכת "לימודים בישראל", 29/7/2019
סטודנטים יזמו תכנית לשילוב צעירים עם המנכה קוגניטיבית בקמפוס, בדרך להפוך את החברה שלנו לנגישה וסובלנית יותר. דיברנו עם אחד הסטודנטים שיזמו את התכנית. לכתבה המלאה >>

כרישים, צלילות וספינות טרופות... יום שגרתי בחייו של ביולוג ימי

מאת: מערכת "לימודים בישראל", 25/7/2019
מתחת למים קיים עולם שלם של יצורים ססגוניים, אותם חוקרים ביולוגים ימיים. סטודנטית ומרצה לביולוגיה ימית מספרים איך זה ללכת ללימודים בחליפת צלילה. לכתבה המלאה >>

מורים שעשו הסבת אקדמאים מספרים איך הגיעו למערכת החינוך

מאת: מערכת "לימודים בישראל", 11/7/2019
מורים חדשים שעשו הסבת אקדמאים להוראה מביאים איתם נקודות מבט אחרות למערכת החינוך. מה מביא אנשים לחזור לבית הספר ולהוביל שינוי? לכתבה המלאה >>

יום הסטודנט - מה מציעות אגודות הסטודנטים השנה?

מאת: מערכת "לימודים בישראל", 19/5/2019
יום הסטודנט 2019 ממש עוד רגע כאן! מה מציעים באגודות הסטודנטים? אילו הופעות שוות יתקיימו בקמפוסים? כל הפרטים שאתם חייבים לדעת רגע לפני יום הסטודנט. לכתבה המלאה >>

חברי קהילת הסטודנטים בקריית מלאכי מקדמים שינוי חברתי - כבר בזמן התואר

מאת: מערכת "לימודים בישראל", 27/3/2019
בקהילת הסטודנטים בקריית מלאכי פועלים לבנות קהילה מקומית פעילה וגאים מאוד בעיר שלהם. שמענו מהסטודנטים על הפעילות שלהם ועל החיים בעיר. לכתבה המלאה >>


לכל כתבות המגזין

עדכונים אחרונים באתר

חדשות ועדכונים

עכשיו בפורום

מלגות חדשות

ימים פתוחים