מורים שעשו הסבת אקדמאים מספרים איך הגיעו למערכת החינוך

מסבות שינוי בהוראה: מורות שעברו הסבה להוראה מספרות על השינוי בחייהן

הצורך הגובר של מערכת החינוך במורים ומורות גרם לכך שבשנים האחרונות, יותר ויותר מסלולי הסבת אקדמאים להוראה נפתחים במוסדות ההשכלה הגבוהה השונים. בעלי תואר ראשון יכולים להשתתף בתוכניות ההסבה וכך לקבל את תעודת ההוראה ולהתחיל ללמד.

"ישנם שני מסלולים עיקריים בלימודים לתעודת הוראה: מסלול הסבת אקדמאים שהוא לימודי תעודה, ומסלול הM.Teach, שבו הסטודנטים לומדים לתואר שני נוסף על תעודת הוראה. שני המסלולים כוללים גם לימודים עיוניים, של הפדגוגיה של ההוראה, לימודי חינוך, וגם מרכיב של הוראה מעשית בתוך בתי ספר," מסבירה פרופסור אורית אבידב-אונגר, דיקן ביה"ס לתארים מתקדמים במכללת אחוה. חלק מתחומי המחקר של פרופ' אבידב-אונגר כוללים הטמעת טכנולוגיה וחדשנות במערכת החינוך והובלת שינויים, והיא מדגישה כי במכללה "טבענו את נושא הכשרת המורים בגוונים של יזמות וחדשנות, מתוך אמונה שמורים היום צריכים להבין מה זו יזמות ולהגיע להוראה עם ראש גדול." היא מוסיפה כי קיימים היבטים של יזמות גם במסלולי הסבת אקדמאים וגם במסלולי ה -M.Teach השונים.

"חשבתי שבוודאות לא אגיע לתחום החינוך"

קיימות סיבות מגוונות שבגללן אנשים בוחרים לעצור את הקריירה שלהם, לחזור ללימודים ולהתחיל דרך חדשה כמורים. בקרב הסטודנטים שמגיעים להסבה להוראה, קיימים כיום רבים מתחומי ההייטק והמדעים, שמרגישים תחושת מיצוי ומגיעים להוראה מתוך שליחות. פרופ' אבידב-אונגר סבורה כי חלק מהסיבות לכך נובעות מהשינויים במערכת החינוך. "מערכת החינוך מאפשרת היום למי שרוצה לעשות מעבר, ליזום, להביא טכנולוגיות חדשניות, המערכת היום מאפשרת את זה וזה מביא הרבה אתגר, אני חושבת, ואוכלוסייה שאולי פעם לא הייתה מגיעה למערכת החינוך."

רבים גם אלו שלא חשבו מעולם שיעסקו בחינוך, והתגלגלו לתחום ההוראה מתוך נסיבות חייהם. כך מספרת יעל, מורה לאנגלית שעשתה הסבה להוראה, שלא חשבה שתגיע למערכת החינוך. "אני עולה חדשה מניו ג'רזי, הייתי תלמידה טובה אבל היה לי ממש קשה בבית הספר. הרגשתי שבתיכון אנחנו לומדים איך לפתור מבחנים, ושנאתי את זה כי הרגשתי שלא מתרחשת שם למידה אמתית. חשבתי שבוודאות לא אגיע לתחום החינוך."

להוראה יעל הגיעה דווקא ממסגרות החינוך הלא פורמליות, במקרה שלה מחנה הקיץ בו השתתפה כילדה. "התחלתי לעבוד שם כמתבגרת ונחשפתי לדרך חדשה לחלוטין של חינוך, מבוססת על חוויה והתנסות. התרשמתי מזה מאוד, וכשעליתי לישראל התחלתי לעשות שירות לאומי בבית ספר ששילב תלמידים מחינוך מיוחד."

לאחר שהחליטה להישאר בארץ, יעל סיימה תואר ראשון בספרות אנגלית, נושא שתמיד התעניינה בו אך לא ידעה מה תעשה אתו בהמשך. היא החליטה לנסות ללמד במשך שנה ולראות אם זה מתאים לה, והתאהבה בתחום. אחד מהדברים שהיא אוהבת לגבי הוראה, היא מספרת בהתלהבות, הוא להפוך למידה לדבר שתלמידים מתרגשים ממנו. "למידה היא דבר טבעי שאנחנו עושים כל הזמן - מבוגרים עושים את זה, וילדים קטנים עושים את זה, אבל בבית הספר למידה מקבלת סטיגמה שלילית, כאילו שאף אחד לא רוצה ללמוד כלום. וזה לא באמת נכון."

גם מיכל, בת 33, לא חלמה שתעסוק בהוראה לאחר שסיימה תואר ראשון במנהל עסקים, ועבדה שנים בתחום משאבי האנוש. "לא חשבתי שאני אהיה מורה. אם היית שואלת אותי במהלך החיים אם מתישהו אני אהיה מורה, לא חשבתי שזה יקרה. פשוט הרגשתי שמשהו חסר לי בעבודה, נהניתי אבל הרגשתי שזה לא לגמרי זה." היו לה התלבטויות בנושא, בעיקר בגלל השכר ההתחלתי הנמוך, אך היא אומרת כי לבסוף, לאחר שהתייעצה עם חברותיה, "החלטתי לעשות את ההסבה ושאראה איך יהיה."

מיכל בחרה במסלול הסבה לחינוך מיוחד, וכיום היא מורה תומכת לילדים עיוורים ולקויי ראייה. בהתחלה היא לא הכירה את התחום, היא מספרת, "לא יצא לי להיחשף לחינוך מיוחד לתלמידים לקויי ראייה, זו לא לקות נפוצה. רציתי חינוך מיוחד, לא ידעתי בדיוק מה אבל ככה התגלגלתי לזה." במהלך הלימודים היא עבדה במשרת סטודנט כסייעת לילדה לקוית ראייה, ודרך המורה התומכת שלה היא נחשפה לתחום.

"זה תחום מאוד מספק - ההתפתחות, התהליך שבו עוזרים לילד להשתלב. יש תלמידים שמשולבים ויש מסגרות חינוך מיוחד." היא מסבירה כי עבודתה של המורה התומכת לילדים לקויי ראייה ועיוורים כוללת שילוב בכיתה, מתן התאמות לפי צרכי התלמידים, שימוש בעזרים טכנולוגיים, וכן עזרה לתלמידים המשולבים לערוך הסברות לחבריהם הרואים בכיתה. "כך למשל, הייתה לי השנה תלמידה ששילבתי, שבכיתה לא ידעו שהיא לקוית ראיה. רצינו להכניס לה לכיתה טלוויזיה במעגל סגור, סוג של עזר טכנולוגי. עשינו הסברה בכיתה וזה ממש עשה לה טוב, הילדים התלהבו מהטלוויזיה." היא מוסיפה.

כאשר אני שואלת מה היא אוהבת בהוראה, מיכל מתארת את תחושת ההצלחה שהיא חווה מההתפתחות וההתקדמות של התלמידים. חלק חשוב בעבודתה הוא לא רק ההתאמות והעזרה עם הציוד הטכנולוגי, כך היא אומרת, אלא גם הפן הרגשי. "אני אוהבת הרבה לדבר עם הילדים מבחינה רגשית בעיקר, עם כל הגילאים, אבל יוצא לי לדבר הרבה עם התלמידים הבוגרים יותר. אנחנו מדברים על סיפורי הצלחה של אנשים עם לקויות ראייה ולקויות בכלל, כדי לראות אילו שיעורים הם יכולים לקחת מזה."

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• האם המורים של מחר ישלטו גם במדעי המוח?
• מיכל דליות על אתגרים חינוכיים ועל איך להיות מורה טוב
  
• הכירו את הסטודנטים לחינוך שרוצים לשפר את מעמד המורה
• סטודנטים לחינוך על שילוב טכנולוגיה בבתי הספר

ראייה חינוכית-יזמית: מה מביאים איתם המורים החדשים?

נקודות המבט החדשות של מורים שהגיעו מתחומים אחרים ועשו הסבה להוראה, מאפשרות אצלם ראייה חינוכית מעט שונה. בשנים האחרונות חל שינוי תפישה במשרד החינוך, ששם דגש רב יותר על חשיבות היזמות וחשיבה מחוץ לקופסא אצל מורים. על עידוד היזמות במסגרת לימודי ההסבה להוראה, מספרת פרופ' אבידב-אונגר, שנושאי מחקריה כוללים גם פיתוח מקצועי של מורים, בעלי תפקידים ומנהלים, ובין היתר ייעצה למשרד החינוך בכתיבת מסמכי מדיניות. "אנחנו מנסים לענות על השאלה, איך אני כמורה, כאיש שמוביל תהליכים בתוך מערכת החינוך, וקודם כל יזם בעצמי, מצליח להעביר את הדברים שחשובים לי, ואיך אני מעודד יזמות אצל התלמידים. כל אחד בתחום שמתאים לו."

בתשובה לשאלה מיהו מורה טוב, פרופ' אבידב-אונגר משיבה, "אני חושבת שמורים טובים צריכים להיות אנשים שמאמינים בעצמם, שמאמינים במקצועיות. הם צריכים גם להיות אנשים שמחים ומאושרים כדי שיעבירו את השמחה והאושר הזה לתלמידים, וחרוצים - צריך להיות חרוץ במערכת החינוך. מורים טובים הם מי שמוכנים להתנסות בהוראה אחרת, בהבנה שהמערכות המסורתיות עבר זמנן וצריך לעשות דברים אחרת. צריך להיות סקרן, וגם יצירתי. לחשוב אחרת, בצורה חדשנית. וגם יזם, כן. כל אחד בתחום שלו."

מדבריה של יעל על הפרויקטים אותם היא מקדמת במסגרת שיעורי האנגלית בבית הספר, נשמע שהרוח הזאת נושבת לא רק בקרב מרצות וחוקרות לחינוך אלא גם בקרב המורות בשטח. כך היא מספרת על סמינר סוקרטי שערכה יחד עם מורים נוספים בבית הספר, במסגרתו התלמידים ניהלו דיון בסוגיות ודילמות חברתיות שונות על בסיס ספר קריאה. התלמידים קיבלו דפי הנחיות לצורת התדיינות מכבדת, וקיבלו נקודות כאשר עקבו אחריהן. נקודות הופחתו למי שפעל נגד ההנחיות, למשל התפרץ לדברי חבריו. "מה שהיה טוב לגבי הסמינר, זה שהוא גרם לתלמידים לחשוב על איך לספרות יש משהו להגיד על החברה, למה היא כל כך חשובה בעצם." יעל מוסיפה. "אני גם חושבת שזה חשוב מאוד ללמד תלמידים יכולות שיחה - איך מנהלים שיחה פורה, בייחוד בישראל, איפה שיש פוליטיקה משוגעת והרבה אנשים עם דעות מאוד חזקות."

פרופ' אבידב-אונגר מסבירה שקיימת חשיבות בעידוד מורים להוביל סוג כזה של פרויקטים, אבל כיום מורים לא תמיד מודעים לכך שמערכת החינוך מעודדת אותם ליזום. צריך לתת להם תחושת מסוגלות, כך היא מסבירה, "חלק ממה שאנחנו מנסים לעשות במכללה זה לעזור לסטודנטים להאמין בעצמם, לתת להם את ההבנה שאנשים פורצי דרך הם לא יחידי סגולה, אלא אנשים כמוני וכמוך. מה שחשוב לגרום למורים להבין זה איפה הם ואיפה הסיפור שלהם יכול להיות."