סטודנטים מספרים על תכנית השילוב לצעירים על הספקטרום האוטיסטי

איך נראים החיים בתכנית השילוב לסטודנטים על הספקטרום באוניברסיטת אריאל?

דביר יגל ושלומי פריימן הם שניהם סטודנטים בשנה ב' באוניברסיטת אריאל, שותפים לדירה במעונות וחברים טובים. אבל יש פרט מיוחד נוסף שמקשר בין שניהם שבמבט ראשון אי אפשר לעלות על קיומו, וזו ההשתתפות שלהם בתכנית השילוב לסטודנטים על הרצף האוטיסטי שמפעילה האוניברסיטה: דביר הוא סטודנט על הספקטרום שלומד בתכנית, שלומי הוא החונך שלו. עבור שניהם, זוהי השנה השנייה בתכנית.

תכנית השילוב, שהיא ייחודית לאוניברסיטת אריאל, מציעה לסטודנטים על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה ללמוד לתואר אקדמי במקביל להשתלבות חברתית דרך פרויקט חונכות והיא מקיפה את כל תחומי החיים של הסטודנטים. המטרה העיקרית היא יצירה של שוויון הזדמנויות לעתיד לסטודנטים, שבסיום הלימודים יכולים להשתלב בשוק העבודה במקצועות שתואמים את היכולות האישיות שלהם. השנה פועל המחזור העשירי של התכנית שבו לומדים חמישים סטודנטים. רבים מהבוגרים זוכים לתעודות הצטיינות על ההישגים שלהם, וחלקם בוחרים בסיום הלימודים להמשיך גם לתואר שני.

"בתכנית יש תחושה של קהילה קטנה." מספר דביר, שמסיים עכשיו את הסמסטר הראשון בשנה ב' ללימודי מדעי המדינה ומזרח תיכון. "יש הרבה תמיכה ולא בהכרח רק לימודית. אם יש בעיה במעונות, או בכלל בחיים תמיד יש למי לפנות, בכל נושא."

"החוויה שלי בתכנית נתנה לי הרבה כוחות מעבר ללימודים, היא העלתה לי מאוד את הביטחון. היא גם עזרה לי מבחינה חברתית, בתחילת הדרך היה לי קשה במובן הזה. במהלך התכנית עברתי תהליך ארוך, היום אני מרגיש שאני יכול לפתח שיחה, להיות עצמאי. האוניברסיטה היא מקום חברתי מאוד אז התכנית נתנה לי 'פוש' מאוד גדול במובן הזה." הוא מוסיף.

הוא מתאר שבמסגרת התכנית, הסטודנטים מקבלים תמיכה של רכזים שמסייעים בנושאים לימודיים, וגם של רכזי שטח, שהם סטודנטים בעצמם אשר אחראיים על הפן החברתי, בודקים כיצד החברים בתכנית מסתדרים ומסייעים להם לפתור בעיות ולהתמודד עם קשיים שעולים לאורך הדרך. מלבד זאת, לכל אחד מהסטודנטים שלומדים בתכנית יש חונך אישי, סטודנט או סטודנטית באוניברסיטה שמלווים אותם לכל אורך הדרך ויוצרים איתם קשר קרוב במיוחד. חוץ מסיוע חברתי ולימודי מתקיימות גם פעילויות שונות כמו ערבי סרטים, הרצאות ומפגשים. אחת לשבוע, האוניברסיטה מארגנת פעילויות אליהן יוצאים הסטודנטים והחונכים יחד, כמו יציאה לפאב או לבית קפה, שדביר מציין שתורמות ליצירה של תחושת גיבוש ואווירת 'ביחד'.

דביר מתאר שנחשף לתכנית כנער עוד בתחילת דרכה, דרך כתבה ששודרה עליה בטלוויזיה. "במשך הרבה זמן התלבטתי אם ללכת, אבל תמיד היה לי בראש שהתכנית הזו קיימת. ידיד שלי שלמד בתכנית סיפר לי כמה הוא מרוצה בלימודים. הוא הסביר לי על התכנית, על המגורים במעונות - והשתכנעתי."

תחום הלימודים שלו, מדעי המדינה ומזרח תיכון, הוא נושא שעניין אותו זמן רב, עוד הרבה לפני שידע שילמד בתכנית השילוב. "אני מרגיש שזה נושא שחשוב מאוד לדעת. אנחנו חיים במדינה מורכבת מאוד ולדעתי בשיח שיש היום בנושא הזה חסר לי משהו. מדעי המדינה הוא תחום שנותן הבנה נרחבת ולימודי מזרח תיכון עוזרים לעשות את הפוקוס על האזור שלנו."

"אנחנו שותפים וחברים לכל דבר ועניין"

אחד ההיבטים שמיוחדים בתכנית הוא המגורים המשותפים של החונכים והחניכים יחד במעונות האוניברסיטה. דביר ושלומי מתגוררים בדירה יחד עם שני שותפים נוספים, גם הם צמד של חונך וחניך. לכל אחד מהסטודנטים יש חדר פרטי משלו, ובדירה יש גם אזור משותף לכולם.

"אנחנו, החונכים והחניכים, גרים ביחד ממש כמו שותפים לכל דבר ועניין." מתאר שלומי, החונך של דביר וסטודנט בשנה ב' ללימודי פסיכולוגיה. הוא מספר שכחלק מתפקידו כחונך, הוא מסייע גם בפן היום יומי וגם במובן החברתי. "אנחנו באים לענות על הצורכים של החניכים ומפני שמדובר ברצף, העבודה משתנה מאוד מסטודנט לסטודנט. יש עיסוק בניהול דירה ותחזוק בית ויש גם צורך חברתי של בילויים משותפים."

שלומי משתף בכמה גורמים שהביאו אותו לבחור להצטרף בשנה שעברה כחונך לתכנית, "משך אותי האתגר המחשבתי והרגשי שיש בעבודה עם אנשים על הרצף האוטיסטי. לאורך החיים שלי פחות היה לי ממשק עם אוכלוסיות על הספקטרום. יצא לי לעבוד בעיקר עם ילדים על הרצף, אבל לא פגשתי צעירים בגילי עם אוטיזם."

את החונכות עם דביר החל בשנה א' ללימודים ולדבריו, החיבור המיוחד שנוצר ביניהם הביא אותם לבחור להמשיך גם לשנה נוספת. "לדביר יש תפישת עולם מאוד מיוחדת וגישה מיוחדת לחיים. אנחנו מדברים על הכל, גם כשיש מחלוקות או אי הסכמה. למרות שאנחנו לא לומדים את אותו תחום, אנחנו משתפים בקשיים שעולים לפעמים במהלך הלימודים. אנחנו חברים ושותפים לכל דבר." הוא אומר.

"טוב לי עם שלומי, אני מרגיש שאני יכול לדבר איתו על הכל, לא רק על הלימודים." מוסיף דביר לדבריו. "כבר מתחילת התכנית הוא עזר לי מאוד, לא רק לגבי ההתנהלות בדירה אלא גם איך לצאת, לפתח חיי חברה ולפגוש אנשים חדשים."

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• פרויקט שיזם סטודנט מקדם צעירים עם אוטיזם בכוחו של הספורט
• סטודנטית הקימה קבוצה מיוחדת לאחים לאנשים על הספקטרום
• היוזמה המיוחדת של שתי סטודנטיות למען ילדים אוטיסטים
• אילו מיזמים חברתיים מובילים הסטודנטים בקמפוסים?

המודעות לאנשים על הספקטרום עולה בקרב הסטודנטים - וגם בחברה

שניהם מסכימים שהתכנית עוזרת ליצור מודעות לשילוב אנשים על הספקטרום, לא רק באוניברסיטה אלא גם בחברה שלנו באופן כללי. "נראה לי שעבור לא מעט סטודנטים, המפגש עם סטודנטים מתכנית השילוב הוא לפעמים המפגש הראשון עם צעירים על הספקטרום." אומר דביר. "אני מרגיש שלאט לאט, סטודנטים בקמפוס לומדים יותר על הרצף ומבינים יותר. בתור מי שמכיר את הנושא מקרוב ובאופן אישי, אני מנסה להסביר לאחרים עליו, למשל בשיעורים או כשאני פוגש אנשים בהפסקות. הספקטרום רחב מאוד והסטודנטים שלומדים בתכנית מגוונים מאוד, מה שלא כולם תמיד יודעים או מכירים."

"אני הופתעתי מהתכנית. נחשפתי לעולם גדול ומרתק ומאוד אמיתי שלא הכרתי קודם לכן. אני שמח שעשיתי את הצעד והצטרפתי." מוסיף שלומי לדבריו. "יש הרבה סטודנטים שלא נחשפו אליה, או שאולי חוששים אבל ברגע שנחשפים לתכנית מגלים כמה היא נהדרת. אני חושב גם שעוד צעירים עם אוטיזם היו הולכים ללימודים אם היו שומעים על התכנית הזו."

דביר מוסיף ואומר: "אני חושב שהתכנית עוזרת להעלות את המודעות לאנשים עם אוטיזם גם מחוץ לאוניברסיטה, טוב שישלבו אנשים על הרצף בכל מקום. אני חושב שלפני עשר או חמש עשרה שנה, אז עוד לא הייתה התכנית, לא היה כזה שילוב של אנשים על הרצף במסגרות כמו בתי ספר ובצבא, או במוסדות אקדמיים. פעם הנושא היה מדובר פחות ועכשיו יש יותר שיח סביבו. היום רמת המודעות עלתה וכך יותר אנשים משולבים בחברה."

בעיניו, החוויה בתכנית יכולה לתרום מאוד לצעירים על הספקטרום והוא ממליץ לאחרים שאולי מתלבטים או חוששים לשקול לבחור לגשת ללימודים. הוא מציין שהתכנית מציעה אבחון תעסוקתי, כדי לסייע למתלבטים למצוא את הכיוון שהכי מתאים להם לבחור ללמוד. לדעתו, יש חשיבות גדולה מאוד בבחירת הלימודים. "אני חושב שהכי טוב לבחור בנושא שאתה אוהב, שיש לך פוטנציאל בו ושאתה מרגיש שקרוב ללבך." הוא אומר.

הוא מוסיף: "אני חושב שהחוויה שעברתי באוניברסיטה שונה מהרבה חוויות אחרות שעברתי לאורך החיים, כי היא יותר מכילה. האנשים בוגרים יותר ומודעים יותר, זה קשור כמובן גם לגיל אבל גם לעלייה שמתרחשת היום ברמת המודעות."