כיצד חולצות תכלת עוזרות לקרב בין סטודנטים בקמפוס?

פרויקט "החולצות התכולות" שואף לעזור לסטודנטים בשנה א' להכיר ולשבור את הקרח

"כולנו עוברים את אותה חוויה שנקראת תואר, אז בואו נעבור אותה יחד"

כשאיב דה וי הגיע ביום הראשון של התואר אל הקמפוס, ליוו אותו תחושות של התרגשות והתלהבות, אבל גם בדידות. אחרי זמן מה הוא שם לב שהרגשת ה"לבד" הזו לא קיימת רק אצלו אלא גם אצל לא מעט סטודנטים וסטודנטיות אחרים סביבו. החוויות האלה הביאו אותו להקים פרויקט חברתי מיוחד בשם "החולצות התכולות", שבא לעזור לסטודנטים בשנה א' לחוש קצת פחות לבד בקמפוס.

הוא מספר שהמודעות הראשונית שלו לבעיה התחילה עוד לפני היום הראשון באוניברסיטת תל-אביב, שבה הוא לומד לימודי מדעי המדינה ותואר שני במדיניות ציבורית, כאשר התנדב לסייע בקבוצת פייסבוק שנתנה מענה לשאלות של סטודנטים בשנה הראשונה ושם לב לשאלות רבות שמעלים הסטודנטים על נושאים חברתיים. הוא מציין ששם לב כי תחושת הבדידות עדיין קיימת למרות שהמוסדות מציעים ימי אוריינטציה, חונכויות ואירועי גיבוש נוספים עבור הסטודנטים בשנה א', וכך התחיל לחשוב מדוע מתקיים מצב כזה ומה ניתן לעשות כדי לעזור.

"הבנתי שיש איזו שהיא בעיה. תחושת הבדידות באוניברסיטה היא גדולה כי בתחילת הדרך קשה להבין את הים הגדול שנכנסת לתוכו. אתה מוקף אנשים שאתה לא מכיר וחומר שאתה עדיין לא שולט בו. אתה גם לא יודע איך הדברים יתחברו בסוף ויש לך הרבה שאלות."

"מה שהכי גרוע הוא שהרבה סטודנטים חושבים לעצמם שאולי רק הם ככה, אולי רק להם יש שאלות כאלה. המבוכה הזו גורמת לאנשים להיות בשקט. ראיתי שאנשים רוצים פשוט שיהיה מישהו שיגיד להם: בקרוב יש תקופת מבחנים, הדברים יתחברו לך. מניסיון, יהיה בסדר. כשאנשים מרגישים שהם לבד הם מתביישים. הרגשתי שהתחושה הזו לא יכולה להימשך. אמרתי לעצמי שמישהו צריך להרים את הכפפה ולחבר בין אנשים באוניברסיטה. קיוויתי שאנשים יתלהבו מהרעיון ויישאו את הלפיד אחריי."

שוברים את הקרח ויוצרים קשרים לחיים

בנקודה זו התחיל איב לחשוב על דרכים שבהם יוכל לעזור לסטודנטים שסביבו לשבור את הקרח ולהכיר אנשים חדשים. הוא מציין גם ששאב השראה מהגישה החיובית לחיים שהנחילה לו אימו. "אני בן יחיד לאם חד הורית ואני חייב לה המון. הדרך שבה אני מסתכל על העולם נובעת מהמנהיגות שלה, היא לימדה אותי שחשוב להנהיג למען האחר ולא למען עצמך."

כך בסמסטר ב' של שנת הלימודים האחרונה החל את דרכו לפרויקט "החולצות התכולות". הוא יצר לוגו וחיבר סלוגן קליט - "המשפחה שבחרנו" - ועיצב חולצה בצבע תכלת, צבע שבחר בגלל הקונוטציה הנעימה שלו והעובדה שהוא בולט לעין. הוא הדפיס כמה עשרות חולצות כאלה והחל לחלק אותן חינם לסטודנטים ברחבי הקמפוס. כל סטודנט שלקח חולצה קיבל את ההנחיה ללבוש אותה מתי שיש לו פנאי לכך, כשהמטרה היא להראות לסטודנטים אחרים שהוא שם עבורם. הוא מסביר שהקשרים שנוצרים בין הסטודנטים יכולים להיות לימודיים - כמו סיוע בשיעורי בית ובלמידה למבחנים, וגם קשרים חברתיים ואפילו פשוט שיחה קצרה על הדשא כדי להפיג את הבדידות.

הוא מעיד כי הוא עצמו לובש את חולצות התכלת מדי יום, אבל כי רוב הסטודנטים שלוקחים חלק במיזם לובשים אותן בערך פעם בחודש. נכון להיום, כחמישים סטודנטים לקחו חולצות, כשהתכנון הוא לחלק כמה מאות חולצות נוספות בקרוב, בתחילת שנת הלימודים.

"כל אחד מהסטודנטים שלוקח חולצה אומר - 'אני כאן בשבילך' וזה לבד דבר מאוד גדול בעיני. האמירה הזו חזקה מאוד, אם אתה צריך אוזן בוא ודבר, אל תתבייש, כי אין קרח בינינו. המודל הוא של אהבת חינם. אדם יכול להיות שם בשבילך אפילו רק בנראות או בברכת שלום קצרה. עצם הידיעה שאם אצטרך מישהו הוא יהיה שם כדי לעזור לי, משנה המון."

"כולנו עוברים את אותה החוויה שנקראת תואר. לאף אחד מאיתנו זה לא משהו שבא באופן טבעי. יש אנשים ששוחים יותר טוב ויש ששוחים פחות טוב אבל כולנו צריכים לשחות, אז בואו נעבור את זה יחד." הוא ממשיך. "ישבתי לא מזמן על הדשא עם ידידה שאמרה לי שזאת פעם ראשונה שבה היא יושבת ככה עם אנשים אחרי שיעור. זה היה נראה לי אבסורד, הניכור הזה לא צריך להיות. אני באמת מאמין שאנחנו משפחה. כל אחד בוחר ללכת ללמוד. גם אם יש מי שחושבים שהם עושים את זה רק כי ההורים רוצים, או כי הם מוכרחים, הם באים כל יום לקמפוס וזו בחירה מאה אחוז שלהם, אין תירוצים. הקשרים שנוצרים באוניברסיטה ממשיכים איתנו לשארית החיים. אז לא עדיף ליצור כמה שיותר קשרים וליהנות כמה שיותר?"

הוא מציין גם שהגישה המרכזית בפרויקט דומה מאוד למושג הנטוורקינג, או יצירת רשתות של קשרים, שאותו בטח מכירים היטב סטודנטים למנהל עסקים. "בתואר שני במנהל עסקים סטודנטים מגיעים ללמוד במיוחד בשביל נטוורקינג, אבל האמת היא שמהשנייה שדורכים באוניברסיטה מוקפים באנשים שסטטיסטית רבים מהם יצליחו ויעשו דברים גדולים, אז כדאי לדבר עם כמה שיותר מהם. אתה לעולם לא יודע איזה רעיון מבריק תפגוש בראש של מישהו אחר."

"אף אחד לא יכול להבטיח לך מה יקרה בסיום התואר, אבל זמן הלימודים הוא הזדמנות מצוינת לחוות חוויות. בסופו של דבר אנשים רבים מגלים שהם די מתגעגעים ללימודים. אני מאמין בלהקדים תרופה למכה, ואומר שאולי אפשר כבר עכשיו לתפוס את הרגע וליהנות."

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• היוזמה הסטודנטיאלית ששוברת את הבדידות על ארוחת שישי
• קבוצת צעירים מעודדת פעילות חברתית למען חברה אכפתית יותר
• הסטודנטים לרפואה שממש לא מחכים לסיום התואר כי לעשות טוב להשפיע
• הפרויקט החברתי שמקרב בין סטודנטים מכל העולם באירוע הכי ישראלי שיש
• איך תיראה ישראל בשנת 2050? הצעירים שנאבקים כדי שיהיה טוב יותר לכולנו

"חשוב להעצים את תחושת המשפחה בחברה שלנו"

איב אומר שלאורך הסמסטר שעבר, ראה איך הפרויקט מתחיל לקרום עור וגידים ולהשפיע על לא מעט סטודנטים בשטח. מתגובות שהגיעו אליו מרחבי הקמפוס ומשלל פקולטות, סטודנטים דיווחו על שינויים חיוביים שהצליחו להשיג בעזרת החולצות, משבירת הקרח עם אנשים חדשים בחוג ועד לשיחה מעניינת עם סטודנטים שעוזרת להעביר חלון בין שיעורים.

במהלך השנה האקדמית הבאה שתתחיל בקרוב, הוא שואף להמשיך ולהעלות את המודעות לפרויקט שלו ולהביא אותו גם לחוגים ופקולטות שלא הספיקו להיחשף אליו בשנה שעברה. הוא מתאר שאחרי שתיווצר מודעות ויותר חולצות יסתובבו ברחבי האוניברסיטה באופן קבוע, השלב הבא הוא יצירה של פרויקטים קטנים שדרכם יוכלו הסטודנטים להעשיר את ההווי בקמפוס.

"המטרה שלי היא ליצור מסורת." הוא מתאר את החזון שלו לגבי המיזם. "אם יש שכבה שלמה של סטודנטים בשנה א' שישתתפו וינחילו את הפרויקט הלאה, תוך שנה או שנתיים הוא יהפוך למסורת אוניברסיטאית."

הוא אומר גם כי הוא לא מגביל את הפרויקט לאוניברסיטת תל-אביב בלבד ומציין שכבר עכשיו ישנם מספר סטודנטים ממכללות אחרות שלקחו חולצות. הוא עצמו היה שמח להרחיב את המיזם לקמפוסים רבים נוספים ודרכו להפיץ את הבשורה גם מחוץ לאקדמיה, ואולי גם לתרום לחברה קצת יותר אמפתית.

"יש אנשים רבים שמתחברים לרעיון של אהבת חינם. זה משהו שאנחנו צריכים בתור חברה. אנשים חשים מנוכרים, מפחדים לגשת ולומר 'היי'. יש ניתוק ונפגמה תחושת המשפחה, תחושת ה'ביחד'. אני חושב שהערכים האלה הם משהו שראוי מאוד להעצים בחברה שלנו."