הסטודנטים בתנועת "ישראל 2050" משנים את המציאות החברתית כלכלית

מפסיקים עם הציניות, מתחילים לעשות: ביוזמת הסטודנטים "ישראל 2050" נאבקים ליצור שינוי חברתי וכלכלי

תנועת "ישראל 2050" החלה את דרכה לפני שלוש שנים בעקבות יוזמה של קבוצת חברים שהכירו דרך הצבא והלימודים, שהחליטו שנמאס להם לשבת ולקטר על המצב ושהם רוצים לפעול כדי להביא לשינוי בשטח. החברים הקימו תנועה שבאה להעניק לסטודנטים ידע על תהליכים חברתיים וכלכליים במדינה שלנו, ולאפשר להם להפוך למעורבים יותר במערכת הדמוקרטית. היום התנועה פועלת בתמיכת התאחדות הסטודנטים והסטודנטים והוא מתקיים בארבעה קמפוסים בארץ, המכללה אקדמית תל אביב יפו, אוניברסיטת בן גוריון, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל-אביב.

"רצינו למצוא תשובות לשאלות שבערו אצלנו על הסוגיות החברתיות והכלכליות במדינה. נפגשנו עם פוליטיקאים, אנשי תקשורת וחוקרים ודנו איתם איך אנחנו כאזרחים יכולים לשנות את המצב." מתאר גיא גלוברמן, סטודנט ללימודי כלכלה ומנהל עסקים במכללה האקדמית תל אביב יפו, שמשמש היום מנכ"ל התנועה.

הוא מסביר שבמסגרת התנועה מאמינים שבעיות כלכליות וחברתיות, כמו מחירי הדירות הגבוהים או עלו גבוהה מוצרי צריכה, הם סימפטומים של מצב עמוק יותר, בו מקבלי ההחלטות משרתים קבוצות עם אינטרסים צרים - כמו ועדים או תאגידים עסקיים - ולא את הציבור הרחב. המצב הזה יכול להתרחש כשהאזרחים אינם מעורבים במתרחש בזירה הכלכלית והפוליטית.

גיא ממשיך ואומר שכמו אזרחים רבים בישראל, גם הסטודנטים לא מספיק מעורבים במתרחש בזירה המדינית. "אנשים רבים בארץ לא מבינים באמת תהליכים כלכליים ופוליטיים. זה נובע מכמה פרמטרים, כמו למשל תחושה של חוסר מסוגלות, כלומר מה אני האזרח הקטן כבר יכול לשנות?"

דרך התנועה, הם שואפים לעודד את הסטודנטים לגלות מעורבות. בתחילת הדרך, הם נפגשים אחת לשבוע בקהילות במוסדות הלימוד שלהם ושם לומדים על מושגים מרכזיים בפוליטיקה ובכלכלה. לאחר שרכשו את הידע התיאורטי והבינו את התהליכים, החברים בקהילות השונות משתלבים במאבקים שהתנועה מובילה בכל הארץ. השלב המעשי, שמכונה "רשת העמיתים" , מאפשר לסטודנטים מכל הארץ לפעול יחד ולהתנסות בעשייה חברתית.

ספיר בלוזר, ממייסדי התנועה, מסבירה שרשת העמיתים מקדמת כעת שני קמפיינים בתחומי קידום תחרות בשוק הבנקאות וייעול של שוק העבודה הישראלי. היא גם פועלת להעניק כלים בתחומים כמו לובי אזרחי ותהליכי התפקדות, היבטים שהחברה האזרחית אינה מעורבת בהם היום כמעט כלל.

לדבריה, חלק מהסיבות לכך שעדיין לא התחולל שינוי טמונה בעיקר בצורה שבה אנחנו בוחרים למחות ולהיאבק. "אם אנחנו כאזרחים רוצים להשפיע על המדיניות, אנחנו חייבים להבין את חוקי המשחק. שלטים ומגפונים הם לא מה שישפיע וישנה את המצב ולכן אנחנו משתמשים בכלים אחרים. אנחנו ממפים את השחקנים במערכת היום, רגולטורים, פוליטיקאים ומשם אנחנו מוצאים פתרונות יצירתיים להעברה של מסר, לא דרך ארבע מילים על פלקט אלא דרך כתיבה של טורי דעה, ניסוח ניירות עמדה ופגישות עם מקבלי החלטות."

"חלק מה - DNA של מדיניות הוא שהיא ארוכת טווח. פוסט שיהיה ויראלי בפייסבוק אמנם ישפיע לטווח הקצר, אבל מדינה לא עובדת ככה. חקיקה היא תהליך ארוך, אבל רק כך נוכל להביא לשינויים כמו הורדת מחירים למשל. אנחנו יודעים שהתהליכים שאנחנו עובדים עליהם עכשיו ייקחו עוד שנתיים או שלוש שנים אבל אנחנו יודעים שנראה תוצאות בשטח." היא אומרת.

מביאים לשינוי במאבקים בשטח: "הסטודנטים עושים היסטוריה" 

כחלק מהפעילות בתחום הבנקאות הצליחו הסטודנטים להביא לכמה הישגים משמעותיים. אחד מהם הוא הוספה של שני סעיפים לוועדת שטרום, ועדה שקמה במטרה להגביר את התחרותיות בענף הבנקאות בארץ, דרך הפרדה בין הבעלות של הבנקים וחברות האשראי. הנושא אולי לא נראה קרוב במיוחד לסטודנטים, אבל למעשה יש לו השפעה גדולה עליהם.

"רוב הסטודנטים לא משלמים עמלות וחושבים שהבנקים לא עולים להם כסף, אבל בפועל הם משלמים המון." אומרת רוני בילנקי, סטודנטית לביולוגיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, שנמנית המשתתפים בתנועה והובילה השנה את קהילת באר שבע. "הצורה שבה דברים פועלים היום לא משרתת את האינטרס הציבורי. זה מתחיל בחינוך, ממשיך ביוקר המחייה ובמחירים שאנחנו משלמים ונגמר במי שמקבל את ההחלטות. יש כסף, הוא פשוט לא הולך למקומות הנכונים."

הסטודנטים גם רשמו עוד הישג כשהצטרפו למאבק נגד מינוייה של חדוה בר לתפקיד המפקחת על הבנקים. "הסטודנטים יצאו למאבק ועשו היסטוריה. זו ההפגנה הראשונה נגד בנק בישראל." אומרת רוני. "הגענו בשש בבוקר, עמדנו בלי שלטים ומגפונים. כל עובד שהגיע קיבל פתק שהסביר את ניגוד העניינים במינוי. הסתכלנו להם בעיניים וברגע האחרון הצגנו להם מיכל של שמנת, אבל אמרנו - רק אל תתנו לחתול לשמור עליה."

"הבאנו לשינוי גדול. בפועל בר מונתה, אבל בסייג אחד, היא לא יכולה לפקח על פרשת לאומי ודיסקונט. קיבלנו תוצאה ראויה ומנענו פגיעה בציבור." היא ממשיכה. "קודם לכן לא דיברו על הנושא, אנחנו כתבנו נייר עמדה וכתבנו על כך בעיתון. בסופו של דבר גרמנו לפוליטיקאים להבין שהציבור לא פראייר ויודע לענות על שאלות קשות. לכן הם הקשיבו לנו וממשיכים להקשיב לנו. השינוי עוד בפתחנו."

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• איך הצליחו הסטודנטים לחולל מהפכה ולהוזיל את שכר הדירה בצפון?
• ממכתב תלונה אחד, סטודנט הגיע לפרויקט שמסייע לכל תושבי באר שבע
• גדי וילצ'רסקי מדבר על המחירים הגבוהים בקפיטריות ועל מחאה חברתית
• איך מחזירים את הצעירים והתעסוקה לצפון? בקהילת הסטודנטים מצאו פתרון
• איך אפשר לצאת מהמינוס ולהגשים חלומות? יוזמה ייחודית של סטודנטים לכלכלה 

"יהיה פה טוב, אם רק נאמין"

אלירן אוחיון, סטודנט בתכנית צוערים לשלטון המקומי באוניברסיטת בן גוריון, השתתף גם הוא בתנועה. הוא מספר שהחליט להצטרף מתוך תחושה של רצון לשנות. "אתה מבין שאתה לא יכול לתת למציאות לחלוף על פנייך, שאתה חייב לעשות משהו. היה שלב בחיים שבו חשבתי שרע פה ממש, ואם כולם אומרים את זה, אז אולי באמת רע פה. מטבעי אני אדם אופטימי, רציתי למצוא מקום שבו אני אוכל לשנות. לפעמים מרגישים לבד וחושבים שרק לך אכפת, בתנועה רואים שיש עוד אנשים שרוצים שיהיה פה טוב, שרוצים לעשות משהו עם המצב. פתאום מבינים שלא כזה רע פה, כי יש לנו אנשים טובים." הוא אומר.

אלירן אומר שהסטודנטים אמנם הגיעו להישגים מרשימים, אך עדיין יש הרבה עבודה לפניהם בדרך לחברה צודקת יותר. "אני תמיד אומר שלמדנו מהמורשת שלנו שזה שיצאת ממצרים לא אומר שהגעת לארץ המובטחת. יש רצון טוב לתקן את העוול שקורה פה עכשיו, אבל זה לא אומר שהגענו למקום בו אנו רוצים להיות. יש תהליך, מה שחשוב הוא מה אנחנו עושים עם הידע שרכשנו. ככל שהיוזמה תתפשט כך יותר אנשים יידעו על התהליך וירצו להפוך את המדינה למקום עוד יותר טוב לחיות בו."

גם רוני חושבת שחלק גדול מהשינוי כרוך גם בשינוי של צורת החשיבה, גם של הסטודנטים. "אנשים יכולים להסתכל עלינו בציניות ולשאול מה סטודנטים כבר יכולים לעשות? איך הם יכולים לשנות את המדינה? אבל אנחנו באים ואומרים שצריך לשים מאחורינו את כל מי שלא הצליחו במשימה לפנינו. עכשיו תורנו, ואנחנו רוצים ליצור שינוי." היא אומרת.

"אנחנו רואים תוצאות בשטח. המודעות היום בציבור עולה, וזה משפיע על הפוליטיקאים. התכנית היא רק חלק תהליך, אנחנו לא פועלים בוואקום, אלא אנחנו חלק ממגמה בחברה. אם לדוגמא לפני חמש שנים לא הצלחת להוציא אנשים לרחובות על נושא כמו מתווה הגז, שנחשב מאוד נישתי וכלכלי, שלא רצו לעסוק בו, היום הציבור מבין בו והמודעות אליו גוברת."

חברי התנועה אומרים שהם שואפים להמשיך להתפתח ולהגיע לקמפוסים נוספים ברחבי הארץ. הם מדווחים שהחלו לפעול יחד עם עיריות ומרכזי צעירים כדי להנגיש את התנועה למשתתפים נוספים, וכי בשנת הלימודים הקרובה מתכוונים להתרחב גם לפריפריה.

בינתיים, הם מסתכלים קדימה וממשיכים לפעול כדי שבשנת 2050 המדינה שלנו תיראה אחרת. "הדור של היום הוא דור נהדר, שיכול לעשות דברים גדולים אבל גם צריך ללמוד מטעויות. למדנו מכשלים שקיבלנו בירושה ואנחנו רוצים להתעשת וליצור את העתיד שלנו. אנחנו צריכים לקחת אחריות אישית ולא רק לחכות שמשהו יקרה." אומר אלירן. "השאיפה שלנו לעתיד היא ציבור מודע יותר וחברה צודקת יותר, עם ואמת ורווחה כלכלית. אנחנו מתקנים לאט לאט בשאיפה תמיד לעתיד. יהיה פה טוב, אם רק נאמין."

"הייתי רוצה שנהיה הרבה פחות ציניים ושנאמין שאנחנו יכולים לשנות דברים." מוסיפה רוני. "כרגע שולט ייאוש. אנחנו חייבים להאמין שהשינוי אפשרי. אם אנשים ייצאו ויתחילו לפעול על נושאים בוערים, הדברים ישתנו."