נחנקנו: גדי וילצ'רסקי על מחירים בקפיטריות ומחאה חברתית

גדי וילצ'רסקי פותח במחאה חדשה - קורא לסטודנטים להחרים את הקפיטריות

"כולם מטומטמים פה. כולם. כל מי שחי כאן, כל מי שעובד כאן, כל מי שמשלם שכר דירה, כולם מטומטמים." לגדי וילצ'רסקי נמאס. נראה שהוא בא לשיחה עם בטן מלאה, והוא כבר עייף מהמצב, לא רק אצל הסטודנטים, אלא בארץ בכלל. אחרת אי אפשר להסביר את הכעס שלו. "הבעיה היא שלאנשים אין כוח." הוא ממשיך, "הם אומרים 'עזוב אותי עכשיו, אז יקר, בסדר נו מה? אנשים נרצחים ברחובות, גשמים, הצפות, מכבי חיפה מקום אחרון בליגה, למי יש כוח עכשיו להתעסק עם זה שהסנדוויץ' עולה עשרים שקלים ולא 12?"

תפסנו את וילצ'רסקי לשיחה, אחרי שבשבוע האחרון העלה לעמוד הפייסבוק שלו סרטון בו הוא מוחה נגד מחירי הסנדוויצ'ים בקפיטריות בקמפוסים. בסרטון, הוא יושב עם מגפון בקפיטריה של HIT המכון הטכנולוגי חולון וצועק לסטודנטים להחרים את הקפיטריה. יומיים אחר כך העלה פוסט עם צילום התפריט ב - SCE המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון להנדסה, בו הוא קורא "יקר לכם? אל תקנו!" ועדיין, נראה שוילצ'רסקי לא בטוח אם הוא נחנק יותר מהמחירים או מחוסר ההתארגנות של הסטודנטים, שלא יוצאים נגד המצב.

יש לו גם תשובה חד משמעית כשאנחנו שואלים אותו למי מכוונת הביקורת בסרטון: לקפיטריות, או לסטודנטים שממשיכים לקנות מהן. "הקפיטריה לא מעניינת אותי בכלל! מבחינתי שימכרו סנדוויץ' במאה שקל." הוא משיב, "למה הקפיטריה מרשה לעצמה למכור במחיר שהיא מוכרת? בגלל שהסטודנטים מטומטמים. כאילו, כולם מטומטמים פשוט. אני, הסטודנטים, כולם. דופקים אותנו, אז יאללה, בסדר. מרוב שדופקים אותנו כל כך מכל כיוון, מתרגלים לזה שזאת האווירה הכללית, איזשהו מצב נתון, גזרה משמיים."

"אנחנו נכנסים למצב תודעתי שהוא כמו מצב תודעתי של עבדים, שלא מתנגדים כבר. עבד, מרוב שהוא שקוע בתוך העבדות, אז הוא לא כל היום מסתובב וחושב איך הוא יוצא מהמצב, הוא פשוט נכנע. זה המצב הכי קיצוני של דיכוי, המצב שבו המדוכאים מאמינים בדיכוי כמצב קיים."

"אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה צילמתי והעליתי סרטון שבו אני עד כדי כך לא שמח, לא עושה צחוקים." הוא אומר אחרי שהוא מסיים להוציא את המטען שיש לו על החברה. "קשה לי לראות את הסרטון הזה, כי אני יושב שם, ודופק על השולחן ואומר חבר'ה, כאילו די! מה קראתם לי בכלל?"

כחיפאי, למה בכלל הלכת עד ל - HIT? מה עם הסטודנטים החיפאים?

"זה בדיוק מסוג השאלות שמוציאות אותי מדעתי. יש כל כך הרבה דברים למחות עליהם. יש כל כך הרבה דברים שחונקים את האנשים. אני לא רוצה להיות שליח ציבור, לא רוצה להיות נציג של אף אחד. אנחנו צריכים להפסיק לחפש את הגיבורים ואת הבנאדם שיציל אותנו, אין, אנחנו הפתרון! הפתרון היחיד לכל הבעיות כאן, זה שכולם יתנו ידיים, ויתחילו לקבל החלטות. כל הזמן מסתכלים אל הכנסת, מי יציל אותנו? איפה הלוחם החברתי שיציל אותנו? לא! זה רק אנחנו."

סטודנטים, כדורגל וסרטים מצוירים: מחאה חברתית לפי וילצ'רסקי

ראינו מחאות קפיטריות כבר בעבר, זה לא חדש. כל שנה הסטודנטים מוחים, ואז המצב חוזר להיות כמו שהיה. יש דרך לסיים סופית את המצב הזה? ממי זה צריך לבוא? מהסטודנטים או מהמוסדות?

"הדוגמא הכי טובה שאפשר להביא מהשנים האחרונות נשמעת על פניה מטומטמת, אבל זו דוגמא מעולה להתאגדות של צרכנים. לפני פחות משנה, הייתה התארגנות של אוהדי הכדורגל בארץ על מחירי הכרטיסים. הקבוצות אמרו לאוהדים, 'מה אתם רוצים מאתנו? אתם יודעים כמה העירייה רוצה על אבטחה? כמה המשטרה לוקחת לנו? אם נוריד את המחיר, הענף יפשוט רגל' האוהדים אמרו, 'תשברו את הראש, לא מעניין אותנו!' הראשונים שעשו את זה היו האוהדים של הפועל פתח תקווה, הם פשוט לא נכנסו למשחק, האצטדיון היה ריק. ואז הקבוצות הבינו שאין להן ברירה אלא להוריד את המחיר.

"עכשיו, מה הקפיטריות אומרת? 'מה אתם רוצים מאתנו, המכללה קורעת אותנו בשכירות'. אותנו זה לא צריך לעניין! הסטודנטים צריכים לעשות מה שאוהדי הכדורגל עשו. האוהדים החליטו, שהם לא משלמים יותר מחמישים שקל. לא יעזור כלום, אם הכרטיס עולה 51, כל האוהדים לא נכנסים. והמחיר באמת ירד, כי לא הייתה ברירה."

אז למה המחאות שהיו בעבר לא הצליחו, לדעתך?

"כי לאנשים אין כוח. יש פה איזה שהוא מעגל של התשה שהוא לא נגמר. המדינה דואגת שאנשים יהיו עד כדי כך תשושים מהמאבק היום יומי שלהם, לסגור את החודש ולהתקיים, שלא יהיה להם כוח למחות. מי אלה האנשים שהולכים למחאות? מי אלה שמרימים ומארגנים מחאות? זה האנשים שיכולים להרשות לעצמם, אלה שיש להם גב כלכלי, ולסטודנטים אין, מה הם יכולים לעשות.

"זה עניין פשוט של הפרד ומשול. העם עד כדי כך לא מאוחד שאפשר לעשות איתו מה שרוצים. אם מחר כולם יפסיקו לקנות דירות, המחירים של הדירות ירדו. אם כולם יפסיקו לקנות מכוניות, המחירים של המכוניות ירדו. מה קרה עם מחאת הקוטג'? הייתה איזו שהיא תחושה, לצערי חד פעמית, שבאמת אפשר לעשות את זה."

מחירים בקפיטריות זאת בעיה רצינית, אבל היא בטח לא הדבר היחיד שחונק את הסטודנטים. יש להם שכר לימוד לשלם, שכר דירה.

"אני אומר שהכל קשור בהכל. להגיד שמחירי הסנדוויצ'ים זאת בעיה זניחה זה לא נכון. זה לא רק שקל פה ושקל שם וביחד זה יוצא הרבה כסף. זאת גם התפיסה המנטלית של מה אנחנו מסוגלים לעשות כאזרחים.

"יש סרט שאני מאוד אוהב, סרט מצויר עם נמלים, שעובדים בשביל החרגולים, ובסוף הם מתקוממים עליהם. מה הם עושים? הם מבינים שכל חרגול חזק פי מאה מנמלה, אבל אם מיליון נמלים ייתנו ידיים - הם יקרעו אותם! סרט מצויר מפגר, שילדים בני שמונה רואים, אבל את הדבר הזה אנשים עם שכל, שלומדים באקדמיה, לא מסוגלים להפנים. אתם רוצים שהמחירים של הסנדוויצ'ים יירדו מעשרים שקלים לעשרה שקלים? תחליטו שמעכשיו, אף אחד לא קונה שום דבר במשך שבוע. ואז נראה את הקפיטריה ממשיכה עם המחירים שלה.

גולשים שקראו את זה אהבו גם:

• סטודנטים מרוששים? הנה כמה דרכים לצאת מהמצב ולחסוך קצת כסף בלימודים
• סטודנטים מוחים נגד סגירת אורט הרמלין: איך קשור גדי וילצ'רסקי למחאה?
• סטודנטים מורידים מחירים בלימודים: איפה אפשר לאכול בלי לאכול אותה?
• הצבע של הקפה: הסטודנטים בבר אילן פותחים בחרם נגד הקפיטריה
• איציק שמולי: התפקיד של הסטודנטים הוא לצאת להיאבק

המאבק של כולם: קריאת השכמה לסטודנטים

אמרת שלסטודנטים אין גב, אז אולי החשיפה שלך, שקצת יותר מנוסה מהם במחאות, היא מה שיעזור להם?

"זה לא המאבק שלהם, זה המאבק שלנו, המאבק של כולם. אין פה משהו שהוא נפרד. יש בעיה בתפיסה, התפיסה היא כזאת, של להוריד את הראש ולקבל את המצב כמו שהוא, ואם סנדוויץ' עולה עכשיו עשרים שקל, אז הוא עולה עשרים שקל, וואלה מה נעשה? סטודנטים אומרים: 'למי יש כוח להרים עכשיו מחאות? מספיק קשה לי בלימודים, מספיק אני צריך לרוץ עכשיו מהאוניברסיטה לעבודה, אין לי אפילו דקה בבוקר להכין לעצמי סנדוויץ'. אז בין הלימודים לעבודה, אין לי אפילו זמן לעצור בבית לאכול כמו בנאדם, אז אני צריך לעצור בקפיטריה לאכול משהו.' אז הבעיה מתחילה בסנדוויץ', עוברת לסל הקניות שלנו, דרך הסלולר וחברות הכבלים, חברות האשראי והבנקים, הכל כאילו גזרה משמיים.

"מבחינתי, הדור של ההורים שלנו הוא דור אבוד. הדור שצריך לפנות אליו כרגע בשביל להרים את המהפך הבא, זה הדור של הסטודנטים. אנשים אומרים לי, למה אני מתעסק עם המחירים של הסנדוויץ' כשהמחירים של הדירות בשמיים. לא! הכל קשור בהכל! הכל זה מעיין מגדל קלפים כזה, שברגע שנפיל אותו, אז הכל ייפול. יש פה תפיסה שמוציאה אותי מדעתי, כשאומרים 'וואלה אין מה לעשות, ככה עולה דירה'. וזה מתחיל ב - 'אין מה לעשות, ככה עולה סנדוויץ".

אתה אופטימי או פסימי לגבי מצב הסטודנטים?

"אם הייתי פסימי לא הייתי חי בארץ אפילו. אני פה בגלל הדבר הזה. אני חושב אפילו שביום שהכל יסתדר אני לא אחיה פה בכלל. אני פה בגלל שאני מאמין, בגלל שאני באמת חושב שאפשר לשנות. זה מה שמניע אותי. וזה כל כך קל! רק צריך להחליט שזהו, אין יותר.

אני לא באתי לפתוח בקמפיין שאני מסתובב בארץ ועושה סרטונים. באתי בסך הכל לבקש מהם שיתעוררו! לא טוב לכם - אל תקנו. יקר לכם - תחרימו. מה אתם רוצים ממני? מה אני קשור לסיפור הזה בכלל? הסטודנטים לא צריכים לחכות שגדי וילצ'רסקי יגיע ויצעק על הקפיטריות.

בפורים, כמה שנים כבר, אנשים מתחפשים אליי ומסתובבים עם מגפונים וצועקים. הייתי רוצה שזה יהיה כל הזמן. שאנשים יתלבשו כמו מטומטמים, ישימו על עצמם כובע גרב על הראש, יקחו מגפון ויצעקו על מה שבוער להם. אני לא מת על המצב שהו אני היחיד שעושה משהו, זה בדיוק ההפך מהמסר שלי. כל אחד יכול, וצריך, לעשות את זה. בכל אוניברסיטה ובכל מכללה, אנשים צריכים להרים מגפונים ולהגיד, חברה נגמרה החגיגה. אין יותר לעשוק את הסטודנטים."

המון תודה שדיברת איתנו.

"אין על מה. בדרך כלל משעמם לי כשאני שוטף כלים, אז בסדר כזה, העברתם לי את שטיפת הכלים."