חן טל: ללמוד לתואר שני - פחות משתלם מלהוריד חולצה

21/12/2014 מאת: מערכת "לימודים בישראל" (2,469 צפיות)

בהנחה שלא הגעתם לישראל ממאדים ממש הבוקר, הסיכוי שלא שמעתם מעולם את השם "חן טל" הוא די אפסי. מאחורי התדמית המוחצנת והתמונות הנועזות, גילינו בחורה עם מודעות עצמית וראש על הכתפיים, שהתגברה על כמה דברים לא פשוטים בחיים שלה. דיברנו איתה על הפרעות האכילה, על קבוצת הפייסבוק הסודית ועל החלום להיות וטרינרית. ריאיון עם חן טל שלא הכרתם.

 

רוצים להתייעץ לגבי לימודים? יש לכם שאלה? נסו את השירות החינמי שלנו

המידע באתר הועיל ל91% מהגולשים.
 

עזרנו גם לך? דרג אותנו:


מחשבות על עזיבה: חן טל חולמת להיות וטרינרית אבל יודעת שבארץ זה לא יקרה

 

את הריאיון עם חן טל קבענו לאחת בצהריים. אם חשבתם שזאת בערך השעה שבה היא קמה - כבר טעיתם. מסתבר שהבחורה המבוקשת ביותר בישראל מתחילה את היום שלה הרבה קודם. ככה זה כשיש לך בלו"ז צילומים לפינה קבועה בערוץ המסחרי הגדול במדינה.

 

החשיפה הגדולה שטל זוכה לה בשנים האחרונות, היא בהחלט לא משהו שהיה מתוכנן מבחינתה. לפחות לא בהתחלה. כילדה, היא רצתה בכלל להיות רקדנית. "רקדתי מגיל שלוש עד גיל שמונה עשרה". היא מספרת. "השתתפתי במחזות זמר ופסטיגלים". על חלום הילדות הזה היא נאלצה לוותר בגלל הפרעות אכילה, שהתחילו כשהייתה בת שש עשרה וחצי:

 

"זה התחיל בתקופה שהיו לי הופעות מאוד אינטנסיביות ולא היה לי זמן לכלום. היו כל כך הרבה דברים אחרים לעשות במקביל, ללמוד לבגרויות, לפגוש חברים, הייתי כל הזמן עייפה ומותשת ומתישהו פשוט הפסקתי לגמרי לאכול מרוב עייפות ועצלנות. אחרי כמה זמן הגוף פשוט מתרגל להיות בלי, וגם כשנפסקו החזרות וההופעות ורציתי לחזור לאכול, לא הצלחתי לעכל כלום".

 

לרצון להיות יותר רזה היה חלק במה שקרה?

 

"תמיד הייתי רזה. הייתי שרוך. היו קוראים לי מנקת רמזורים. גם בריקוד הייתי נחשבת רזה. אבל ברור שהיה משטר, שהיינו צריכות לשמור לא להשמין. אין מה לעשות, כשאת מופיעה עם שמלות קצרות וחולצות בטן, את לא יכולה לעלות קציצה לבמה. אז יכול להיות שזה משהו פסיכולוגי שהיה לי בראש, אבל זה לא מתפקידי לקבוע".

 

עם האוכל בא התיאבון

 

והיום את שלמה עם הגוף שלך?

 

"אפשר לראות שהיום אני לא מקלון. אני שוקלת שישים קילו, זה לא נחשב רזה במיוחד לבחורה בגובה מטר שבעים וקצת. יש לי "שניצלים" כמו לכולן. אנשים אוהבים אותי דווקא בכלל שאני לא נראית מושלמת. אני מעלה תמונות בלי איפור ועם חצ'קונים, לפעמים השן שלי יוצאת עקומה ולפעמים יש לי כפל של שומן בבטן. אני לא הכי יפה, ולא הכי רזה, ובנות יכולות להזדהות איתי כי אני לא איזו בר רפאלי. אני לא מתנוססת כולי מרוטשת על איזה שלט באיילון".

 

וזה לא בעייתי מבחינתך, דווקא אחרי מה שעברת, שאת מציגה את עצמך כ"גוף"?

 

"אני עושה המון דברים מאחורי הקלעים ולא מחפשת שאנשים יבואו ללטף לי את הראש ויגידו שאני חמודה. אני עושה את זה בשביל הכיף שלי והנפש שלי. אני מתנדבת עם בעלי חיים, אבל לא מעלה תמונות שלי ממקלטים של כלבים. יש דברים שאני עושה בשביל עצמי ודברים שאני עושה בשביל הכלל. לדוגמה יש לי קבוצה סודית שאני מנהלת של כ - 175 בנות שלכולן יש בעיות כמו הפרעות אכילה ונטיות אובדניות. אני תומכת בהן 24 שעות ביממה.

 

לפני כמה ימים התקשרה אליה אחת מהן בארבע בבוקר ואיימה להתאבד. בלי לחשוב פעמיים, טל התניעה את הרכב ונסעה להיות שם בשבילה. "אם כשאני הייתי ילדה הייתה לי מישהי כמוני היום, יכול להיות שהרבה דברים היו נחסכים ממני. במקום זה היו שולחים אותי ליועצות בית ספר ולפסיכולוגים ונותנים לי בראש. אז אני מדברת עם הבנות האלה בגובה העיניים ולא מתנשאת מעליהן כמו שהתנשאו עלי, כי עד לא מזמן הייתי בדיוק כמותן. זה גורם לי סיפוק רב".

 

כבשה שחורה ששוברת מוסכמות

 

ומה אצלך גרם לשינוי מנערה עם הפרעות אכילה למי שאת היום?

 

"השלב שבו למדתי לקבל את עצמי היה כשהתחלתי להיות "חנטל". לפני כן היה לי בן זוג שש שנים, שאהב אותי כמו שאני. קילו יותר, קילו פחות. כשנפרדנו התחלתי לצאת, לשתות המון, ללכת למסיבות. כשיוצאים ושותים הרבה נהיים רעבים והתחלתי להשמין. היום אני שוקלת חמש עשרה קילו יותר ממה שהייתי כשנפרדנו, שזה לא מעט. אבל כשהתחלתי עם כל ה"חנטל" הזה גיליתי שאנשים אוהבים דווקא את זה שאני נורמאלית, כמו כולם. שהאף שלי טיפה שבור והאוזן שלי קצת עקומה. פתאום יכולתי להגיד לעצמי אוקיי, אני לא בר רפאלי ולא מורן אטיאס אבל עדיין אנשים אוהבים אותי. הבנתי שלא צריך להיות שדופה ואנורקטית בשביל להיות להרגיש נחשקת, אהודה ונאהבת".

 

אבל זה הופך אותך להיות קצת תלויה ב"לייקים" כדי להרגיש טוב עם עצמך, לא?

 

"זה ממכר, הלייקים. משקר מי שיגיד שלא. כשיש לך אלף עוקבים את מתחילה לחשוב פעמיים על כל תמונה שאת מעלה, כי את מתחילה להרגיש שאת צריכה לספק משהו מעניין לקהל החדש שלך. ככל שמקבלים יותר לייקים רוצים עוד. ברור שאני מכורה. אבל אני היום במקום שגם אם אני מעלה תמונה של המאפרה שלי בבית אני אקבל ארבעת אלפים לייקים. זה מעמד מסוים שהגעתי אליו, וזה כבר לא משנה אם אני מעלה תמונה עם או בלי בגדים. עובדה שגם אחרי שחשפתי כבר הכל אנשים עדיין אוהבים את מי שאני, ללא קשר לציצים או לחלקים אחרים בגוף. אוהבים את הדמות, את האומץ".

 

ומי את מאחורי הדמות הזאת?

 

"תמיד הייתי ילדה ששוברת מוסכמות, ילדת סנדוויץ' וכבשה שחורה. יש לי שני אחים גאונים בסדר גודל של 780 בפסיכומטרי. אני יצאתי הבעייתית, שאוהבת לעשות בלגן, לברוח מהבית ולעשן. להורים לקח זמן להשלים עם זה. כשהתחיל "החן טל" הזה לא הבינו למה אני צריכה את זה. כשהם הבינו שאני מתפרנסת מזה, הם השלימו עם המצב. בסך הכל אני ילדה טובה ואני אחות טובה. זה שאני מתפשטת לא אומר שאני לא בן אדם טוב, זאת הטיפשות של אנשים ששופטים לפי המראה החיצוני".

 

ואת כועסת על האנשים ששופטים אותך?

 

"לא, אני אפילו מבינה אותם. ניקח דמות כמו אורית פוקס או אביבית בר זוהר, אנשים אומרים "איזה סתומות". למה סתומות? הם לא ישבו איתן לשיחה. אני ישבתי איתן ואני יכול להגיד שהן נשמות טובות. נכון שלא כולנו העיפרון הכי חד בקלמר ואין עם זה שום בעיה. אני לא שופטת אנשים על זה שהם שופטים אותי, כי אני זאת שמספקת להם תמונות. אני כן כועסת על הבריונות ועל השפה הנמוכה. לא משנה כמה נמוך אני ארד, השפה שמשתמשים בה ברשת הרבה יותר גרועה ממה שאני עושה. פורנו היה גם לפני מאתיים שנה וגם לאבות שלנו היו מגזינים מתחת למזרון. הבדל הוא שהיום אנשים הם עברייני מקלדת, מסתתרים מאחורי מסך ומרשים לעצמם לומר דברים איומים".

 

להוריד חולצה זה לא כמו לשפר בגרויות

 

אז למה בכל זאת את אוהבת את החשיפה ברשת?

 

"כי היום הרשת שולטת. אני רואה משהו מיוחד בעובדה שאין עוד מישהי כמוני, שנכנסה לתודעה של אנשים רק דרך הרשת. בלי להיות דוגמנית, בלי תכנית ריאליטי. זאת הייחודיות שלי. הוכחתי לכולם שאפשר להגיע לאיפשהו בלי להיות זמרת או שיהיה לך כישרון מיוחד".

 

אבל לאן הגעת, בעצם?

 

"למקום שאני בחורה מוכרת ושאני מתפרנסת מההכרה הזאת. מזמינים אותי למועדון כי זה מושך קהל ואני מקבלת על זה אלפי שקלים פשוט כי אנשים נהנים לראות אותי. מבקשים להצטלם איתי. אני מקום ראשון בחיפושים בגוגל. מלמדים עלי בקורסים באוניברסיטאות ובמכללות".

 

ואת חושבת לפעמים על מה שהיית רוצה לעשות "ביום שאחרי"?

 

"מה שבאמת הייתי רוצה לעשות, זה להיות וטרינריות. כרגע זאת רק מחשבה, אבל ביררתי כבר את כל הפרטים ואם אלמד זה לא יהיה בארץ אלא באיטליה. אני לא בטוחה שזה יצא לפועל, כי מדובר בלימודים של המון שנים. צריך פסיכומטרי מטורף, בגרות מטורפת והציונים שלי ממוצעים. הוצאתי בבגרות 86 ועשיתי אותה בשיניים. לא היה לי קל בבית ספר. אני כבר בת עשרים ושש, לא כזאת צעירה, וכרגע להתחיל לשפר בגרויות זה לא בראש מעייני. אני מסתכלת על אחי הגדול שעשה שני תארים באוניברסיטה מכובדת ויש לו עבודה טובה, והנה אני מורידה חולצה ומקבלת יותר כסף ממנו. עכשיו אחותי הקטנה גם סטודנטית ואני רואה איך אין לה זמן לנשום. סטודנטים שגם עובדים וגם משלמים שכר דירה בתל אביב, אני בכלל סוגדת להם. מעריצה אותם. אני לא כזאת".

 

יש לכם משהו מעניין לספר? - אתם מוזמנים להשאיר לנו הודעה

 

אולי יעניין אותך גם
מאת: אנאבל אדמסקי, 18/8/2021
במל"ג הכירו השבוע במרכז הבינתחומי הרצליה כאוניברסיטה. מוסד הלימוד יהפוך לאוניברסיטה הפרטית הראשונה בישראל. ומה חושבים הסטודנטים? לכתבה המלאה >>
מאת: אנאבל אדמסקי, 27/7/2021
בעידן שבו מעסיקים בהייטק מחפשים ניסיון קודם, איך בוגרים טריים יכולים לשדרג את הסיכויים להתקבל למשרת החלומות? הכל על מסלול לימודים חדש שבו הדגש הוא על רכישת ידע מעשי כבר בזמן התואר. לכתבה המלאה >>
מאת: אנאבל אדמסקי, 1/6/2021
גורו הכושר והבריאות ענת הראל משתפת בכלים להצלחה בתחום האימון והספורט ומשתפת במה שחשוב לדעת בתחילת הדרך בקריירה. לכתבה המלאה >>
מאת: אנאבל אדמסקי, 31/5/2021
מי שרוצים לקדם את הקריירה וגם לקחת חלק בשינוי חברתי משמעותי יכולים ללמוד בתכנית בטכניון שבה מקבלים כלים להשתמש בתכנון עירוני כדי לצמצם פערים ולשפר שירותים בפריפריה. לכתבה המלאה >>
מאת: אנאבל אדמסקי, 31/5/2021
מי שמעוניינים להשפיע על החינוך ולקדם צמצום פערים יכולים ללמוד בתכנית בשם "צוערים לחינוך הבלתי פורמלי" ולקבל כלים להוביל שינוי. לכתבה המלאה >>
מאת: אנאבל אדמסקי, 27/5/2021
מה הקשר בין NLP לחינוך? ואיך הגישה יכולה לעזור לגננות להתמודד עם מצבים מורכבים? במסלול לימודים חדש הסטודנטים יכולים להכיר את הגישה וגם לקבל כלים לחיים. לכתבה המלאה >>


לכל כתבות המגזין
Whatsapp Whatsapp