להתאחדות הסטודנטים יש יושב ראש חדש - גלעד ארדיטי, תכירו

הסטודנט מספר אחת

תכירו את יושב הראש החדש של התאחדות הסטודנטים, גלעד ארדיטי. בן עשרים ותשע, במקור מכפר תבור ובחמש השנים האחרונות מתגורר עם בת זוגו בתל אביב. לתפקיד הנחשק הגיע לאחר שנים של עשייה למען הכלל, כשבאמתחתו ניסיון שצבר במגוון תפקידים באגודה של אוניברסיטת תל אביב: כנציג החוג לפסיכולוגיה, כראש המחלקה לעניינים אקדמיים, כראש המחלקה למנהל ולתכנון ובשנתיים האחרונות - כיושב ראש.

לאוניברסיטה הגיע לפני כחמש שנים, אחרי שירות בחייל השריון וטיול ארוך בדרום אמריקה. מאחר ורוב החברים שהכיר מהבית נרשמו לטכניון ונשארו בצפון, היה לו הרבה זמן לטייל לבד בקמפוס בשבוע הראשון ללימודים. מפה לשם, הוא הגיע ליריד של אגודת הסטודנטים והשאר היסטוריה. באותה שנה כבר נבחר לנציג של החוג והיה גם חבר הנהלה.

חלשים היום, חזקים אחר כך

לא כל סטודנט מעוניין לתת מעצמו כל כך הרבה במהלך התואר הראשון, מה גרם לך להשקיע ככה באגודה?

"זה המקום שבו הסיפור האישי שלי מתחבר לאג'נדה של ההתאחדות בכלל לגבי המערכת הזאת שנקראת השכלה גבוהה. זאת מערכת שאנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו למה היא מיועדת. יש הרבה סטודנטים שלא מרגישים מספיק מאותגרים בתוכה, מרגישים שהם לא מקבלים תמורה הולמת. מבחינתי בשביל לקבל חוויה סטודנטיאלית מלאה, מעורבות והתעסקות בחברה הרחבה היא 'מאסט'. כמובן שההתאחדות היא רק דרך אחת להיות מעורבים, יש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות".

אבל איך אפשר עם כל המבחנים והעבודות?

"אין ספק שסטודנטים כקבוצה, נמצאים בנקודה חלשה בחיים שלהם. באמת יש עומס בלימודים, ולחץ, וקשה לעבוד במקביל, ויוקר המחיה פה לא שפוי. אבל זה מצב זמני וצריך לזכור שיש לנו גם אחריות כלפי החברה הרחבה יותר. בטווח הרחוק זה אמור לבוא בחזרה אלינו, כי בסופו של דבר סטודנטים הם גם האוכלוסייה החזקה של המדינה בעתיד. ושוב, העשייה היא גם דרך לפתח את עצמנו. בתחושה שלי, לאנשים חשוב להיות חלק ויש אוכלוסייה רחבה מאוד של אנשים צעירים שאכפת להם מה קורה סביבם. זה האלף בית".

מהם המוקדים העיקריים של הפעילות בהתאחדות?

"אין ספק שהאתגר החברתי הכי גדול שאנחנו עומדים בפניו הוא שינוי פני מערכת ההשכלה הגבוהה. נכון להיום, זאת מערכת שהמון סטודנטים נעים בתוכה כשהם לא מאותגרים מספיק, לא מתעניינים מספיק ולא יוצאים ממנה עם מצוידים במספיק ביקורתיות ויצירתיות. אנחנו חיים בעולם שבו ידע הוא כבר לא נכס, את הידע יש לנו בפלאפון. אי אפשר להיות תקועים עם דרכי הוראה שרלוונטיות לתקופה שלפני עשרים שנה. אחד האתגרים הוא לדחוף את המערכת חזק מאוד קדימה. גם ברמה של גישות למידה, גם בחיבור לשוק התעסוקה ".

לא מתנהלים לפי הכותרות

העניין של חיבור שוק התעסוקה עולה הרבה לכותרות בזמן האחרון. רבים באקדמיה טוענים טענה הפוכה, שהשכלה גבוהה לא אמורה להיות רק הכנה לשוק. יכול להיות שהרדיפה אחרי הפרקטי יצאה קצת מפרופורציות?

"לרצות שכולם יהיו חוקרים זה פשוט לא רלוונטי. בשביל אחוז מאוד גדול מהאנשים המטרה היא בהחלט כן לבוא ולקבל הכנה לשוק התעסוקה. מעבר לזה, מערכת ההשכלה הגבוהה לא מתחילה ונגמרת באוניברסיטה. מחצית מהסטודנטים לומדים במכללות. יש מוסדות שמראש מכוונים למקומות אחרים. אנחנו מדברים למשל על תכנית של מכללות קהילתיות - לתת לאוכלוסיות מוחלשות בסיס שיוכלו להתקדם אתו הלאה, אבל משהו שיהיה לו ערך בפני עצמו בשוק. לא כמו הפסיכומטרי והמכינות שמבזבזים זמן ולא שווים כלום אחר כך".

ובאוניברסיטאות?

"הצורך לשלב בין ידע לבין פרקטיקה רלוונטי גם לאוניברסיטאות, רק אולי מינונים אחרים. אם ניקח סטודנט למדעי המדינה למשל, לא הייתי אומר שצריך להחליף לו את הקורסים התיאורטיים בהתמחות בכנסת, אבל כן הייתי רוצה שהוא יקבל כלים שאפשר ליישם. בחוויה שלי, בחוג בפסיכולוגיה היו הרבה פעמים שהקיאו עלי חומר ולעומת זאת בחוג לכלכלה, היו קורסים שאתגרו אותי, גרמו לי להשתמש בראש והוציאו אותי עם כלים. השאיפה היא שכל המערכת תהיה כזאת".

נעבור לנושא הכאוב הבא - יוקר המחייה...

"דאגה לסטודנטים היא הלחם והחמאה שלנו. המקור של הכוח והלגיטימציה של ההתאחדות הוא כל אחד מ - 300 אלף הסטודנטים בישראל. היו להתאחדות לא מעט הישגים בתחום של יוקר המחייה ודיור בר השגה בשנה האחרונה ויש עוד עבודה קשה שצריך לעשות. אם זה מהכיוון של להרחיב את המעונות, אם זה בסיוע בנושא התחבורה הציבורית - להוסיף קווים, ליצור הנחות גורפות. ישנו גם העניין של 'תשלומים אפורים'. סטודנטים לעבודה סוציאלית מוציאים מכיסם סכומים גדולים על נסיעות, סטודנטים לעיצוב ולארכיטקטורה צריכים לקנות חומרים, את כל הדברים האלה צריך להכניס למסגרת של רגולציה".

נשמע שיש לכם בהחלט הרבה עבודה, מה כרגע על הפרק?

"שמנו לעצמנו מטרה שלא להתנהל בשיטת הנושא החם ולפי מה שעולה לכותרות, אלא לפי נושאים סדורים שאנחנו מאמינים שרלוונטיים. כרגע על הפרק נושא הפנסיה. אף אחד לא באמת פנוי להתעניין בזה עד גיל 62 או 67 ואנחנו בבעיה, כי בינתיים שודדים אותנו. השיטה לא טובה וצריך לעשות שינוי. אז קודם כל אנחנו יוצרים הסדר לסטודנטים ששובר את השוק וממשיכים משם. זה עדיין בתהליכים אז אני לא ארחיב. אבל זה לא הדבר היחיד. עצם זה שאנחנו פותחים פתח דרך מלגות והתנדבות, זה כבר צעד משמעותי בדרך לחברה סולידרית ומתעניינת יותר".

לסיום, אי אפשר שלא לשאול - מה התכניות שלך להמשך הדרך?

"אני מאלה שעובדים כשהם נמצאים במקום". 

יש לכם משהו מעניין לספר? - אתם מוזמנים להשאיר לנו הודעה