משחקי אמון – האם מהאקדמיה תגיע התשובה לקונפליקט בישראל?
אלעד חפץ (33) סיים לאחרונה בהצטיינות את הלימודים לתואר שני בתכנית ליישוב סכסוכים ומשא ומתן באוניברסיטת בר אילן. לאור המצב המדיני המתוח, תפסנו אותו לשיחה על הלימודים במסלול, ועל הדרך ניסינו לברר כמה גדול הפער בין התיאוריה למציאות, והאם יש לראשי המדינה שלנו מה ללמוד מהמרצים בחוג.
עזרנו גם לך? דרג אותנו:
בוגר התכנית ליישוב סכסוכים בבר אילן דיבר איתנו על האפשרות לדבר
תחושה כבדה בלב מלווה אותנו בשבועות האחרונים. מעבר לרקטות שנזרקות עלינו מעזה, ביננו לבין עצמנו מוטחות האשמות. בניגוד לניגון העולה ויורד של האזעקה, הטונים של המתווכחים ברחוב נותרים גבוהים. בעלי קולות שונים מכל קצווי הקשת הפוליטית מתבצרים בעמדותיהם, וחוזרים על מה שנאמר כבר לא פעם אחת. בתוך כל זה ביקשנו לבדוק האם האקדמיה מציעה דרך אחרת.
פנינו לאלעד חפץ (33), מורה להיסטוריה ומזרח תיכון, בוגר התכנית ליישוב סכסוכים וניהול משא ומתן באוניברסיטת בר אילן, ושאלנו אותו על האפשרות ליישם את התיאוריות הנלמדות במסלול בחיי היומיום. הוא סיפר לנו על השימוש האקדמי במודלים כלכליים לשם ניהול קונפליקטים, על התרומה של משחקי תפקידים לקידום הבנת האחר ועל מפגשים אמיתיים בין קבוצות יריבות. נראה כי לכלים שמקבלים בתכנית יש מקום משמעותי בחיים האישיים של בוגריה, אך האם הם יכולים גם לסייע לנבחרי הציבור?
יותר מנקודת מבט אחת
איך הגעת ללמוד תואר שני בניהול ויישוב סכסוכים?
בראש ובראשונה, אהבתי את זה שמדובר בתחום אינטרדיסציפלינרי. זה התאים לי, כי לא הייתי ממש ממוקד, ומצא חן בעיני ללמוד נושא שהוא רב תחומי. במקביל, בגלל שהתחלתי לעבוד כמורה, חיפשתי תכנית שמתאימה לאנשים עובדים, משהו שיהיה נוח מבחינת שעות הלימוד, ובאמת הצלחתי לשלב ממש טוב את העבודה והלימודים, שהתקיימו בימי שישי ובשעות אחר הצהריים. מעבר לכך, בזמנו חשבתי שאני רוצה לעסוק בגישור, כך שהתחום דיבר אלי, אם כי במהלך הלימודים תפסתי כיוון אחר.
מה אהבת בלימודים?
קודם כל, האוכלוסייה מאוד מגוונת. באים ללימודים האלה אנשים מתחומים שונים כמו משפטים, שיווק, ניהול ואפילו ממדעים מדויקים. זה יוצר עניין. התכנית כוללת הרבה כנסים, אם זה כנס הרצליה, או כנס ניהול קונפליקטים, מקבלים הרבה הזמנות למפגשים עם סטודנטים ומשלחות, וזה מגדיל את החשיפה והנט וורקינג. ושוב, אלה לא חבר'ה צעירים של תואר ראשון, אלה אנשים שעובדים במשרדי עורכי דין, בשיווק ופרסום, ונוצרים שיתופי פעולה מאוד יפים בין מרצים לסטודנטים. אני, למשל, הבאתי מרצה מהחוג להרצות לתלמידים שלי בבית הספר. מבחינת המרצים, יש יתרון בכך שהם באים ממקומות שונים - פסיכולוגיה, כלכלה, ניהול – כך שנושאי הלימוד עצמם מגוונים מאוד. נוצר מצב שאתה חשוף לידע רחב, וגם בונה בקלות קשרים שיכולים לעזור לך אחר כך.
ספר על הלימודים עצמם
אחד הנושאים שאהבתי במיוחד ללמוד היה התחום של יישוב סכסוכים בניהול כלכלי, לומדים קורס שלם על תורת המשחקים. הקורס הזה פתח לי את העיניים לדברים שלא הכרתי, כמו ניתוח הצעדים של ישראל ומצריים במלחמת ששת הימים בכלים של משחק אסטרטגי, או התמודדות עם חברות במשא ומתן באמצעות מודלים אוניברסליים כמו דילמת האסיר או משחק התרנגול. היו לנו גם קורסים על תרבות – למשל, למדנו איך נתפס קונפליקט בתרבות הערבית או האסיאתית. קלטתי כמה הבנה של פערי תרבויות עשויה להיות משמעותית כשנכנסים למשא ומתן. הלימודים מלווים גם בהרבה סימולציות, כך שיש תרומה גם ברמה הפרקטית. אתה לומד מהם הדברים שחשוב להיות מגובשים לגביהם כשמתחילים תהליך של משא ומתן.
הגיע הזמן לדבר אחרת
הזכרת את ההיבט הפרקטי, אתה מוצא רלוונטיות ביום יום לדברים שלמדת?
יש השפעה ישירה על חיי היומיום. אם זה ביחסים עם בת הזוג והילדים, אם זה בפתרון חיכוכים ביום יום במקום העבודה ובכלל, בהבנה שלך לגבי דברים שקורים בעולם. תוך כדי הלימודים, עשיתי תעודת הוראה והתחלתי לעבוד בבית ספר. עכשיו אני הולך להיות גם רכז שכבה. בעבודה שלי יש המון מקרים שבהם אני משתמש בכלים של גישור, אפילו בדברים טכניים, כמו במשא ומתן עם ספקים שהייתי צריך לעשות כשארגנתי את המשלחת לפולין בשנה שעברה.
ומה לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני?
את השנה הראשונה של הלימודים עשיתי באוניברסיטת תל אביב, ושם יש הרבה קורסים שקשורים במשא ומתן פוליטי. בבר אילן לעומת זאת, ההתמקדות היא גם בעניין החברתי: קונפליקטים של רגשות, של ארגונים, של משפחות.
בהקשר המדיני, אני חושב שהתרומה הגדולה של התכניות האלה היא קודם כל שהן מייצרות שיח. השכלה היא הבסיס לחברה מתוקנת. להגיד שהן יכולות לפתור? אם היה מודל פשוט שפותר את העניין, כבר היו מיישמים מזמן. ללא ספק, לאנשים שמסיימים את התכנית יש ראייה מערכתית רחבה יותר. אבל להגיד שזה ישים? אני לא יודע. הייתי בסימולציות של משא ומתן אזורי שבהן מחלקים תפקידים: אתה תהיה סוריה, אתה תהיה מצרים. זה גורם לך ללמוד על התרבות של הצד השני. אבל המרחק בין זה לבין פתרון מדיני עדיין גדול.
מנסים להיפגש באמצע
והיו לכם שיתופי פעולה עם סטודנטים מתכניות דומות במקומות אחרים?
בארץ אין כל כך קשר בין האוניברסיטאות. אני מניח שיש עניין מסוים של תחרות ובכלל, כל אוניברסיטה מגבשת לעצמה סט אחר של הוגי דעות שאיתם היא עובדת. מה שכן, יש אתר של סטודנטים שמעלים מידע, אז שם נוצר שיתוף פעולה ברמה של העלאת תכנים. בנוסף, כל תכנית מייצרת אירועים כמו מפגשים עם פלסטינים, או מפגשים משותפים של דתיים וחילוניים. לרוב אלה מפגשים חד פעמיים, או סדנאות של יומיים שלושה, ובדרך כלל לא נוצרים שיתופי פעולה ארוכי טווח. זאת חוויה נחמדה וזהו. מה שכן, יש הרבה חשיפה לתכניות מקבילות בחו"ל כמו בהרווארד, בסטנפורד ובאוקספורד, התכניות הכי יוקרתיות בעולם. אני באופן אישי לא השתתפתי בחילופי סטודנטים, אבל נרשמתי לניוזלטרים שלהם ולמדתי הרבה. זה מעשיר ונותן פרספקטיבה.
אילו טיפים היית נותן לסטודנט שמתחיל את הלימודים בתכנית?
להתחבר כמה שיותר לניוזלטרים שהזכרתי, ללכת לכנסים, להיכנס לקבוצות בפייסבוק, להיות פעיל, לקחת חלק. חווית הלימודים הרבה יותר משמעותית כשמוסיפים את כל הדברים האלה, בעיקר בתכנית כמו זו, שבאמת יכולה לזרוק אותך לעיסוק בהרבה כיוונים שלא חשבת עליהם.