ישראל בעיני הסטודנט הפלסטיני - דוגמאות מביר זית ובית לחם

מה חושבים עלינו בצד השני? בדקנו בשתי אוניברסיטאות פלסטיניות

כששוטטנו באתרי האינטרנט של כמה אוניברסיטאות פלסטיניות, ציפינו לראות תיאורים מעוותים של יהודים עקומי אף המבקשים להשתלט על העולם, או סיפורים על תנועה ציונית אכזרית שמבקשת למוטט את האסלאם. התאכזבנו לגלות שמלבד מספר קורסים על המחשבה הציונית או על המנגנונים הפוליטיים של ישראל, אנחנו לא ממש מעניינים את החבר'ה האלה 24 שעות ביממה. יש להם גם דברים אחרים לעשות בפקולטות השונות לחינוך, להנדסה, לכלכלה או לתקשורת. ובכל זאת, הפשפוש שלנו באתרי האוניברסיטאות הפלסטיניות לא היה לשווא. הצלחנו להעלות בחכתנו מחשבות על ישראל מצד שני מרצים בשתי אוניברסיטאות שונות: ביר זית ובית לחם.

חיילי צה"ל בקמפוס

אוקי, זה מוזר. אחת מתמונות דף הבית של אתר אוניברסיטת ביר זית מציגה שני גברים לבושי מדי ירוק זית עם רובים בידיהם. לצד התמונה מופיעה כתובית, בה נאמר שהאוניברסיטה מגנה כל הסתערות על הקמפוס מצד כוחות הכיבוש של הצבא הישראלי.

מצד שני, אם תיכנסו לאתר החוג למדעי המדינה, תוכלו למצוא קורס שנקרא "תיאוריות ביישוב סכסוכים". באופן די מפתיע, תכנית השיעורים מורכבת בעיקר מדוגמאות לשיחות שלום בין ישראל לערבים ולפלסטינים! הסילבוס של הקורס מכיל אזכורים לצמתים היסטוריים מכריעים בתולדות יחסי שני העמים, כך למשל – הסכמי קמפ דיוויד בין ישראל ומצרים ושיחות אוסלו.

בבלוג המרצה: ניתוח של מבצע "צוק איתן"

חסן חטיב, מנהל משרד התקשורת ברשות הפלסטינית, הוא גם מרצה קבוע באוניברסיטת ביר זית בתכנית ללימודי תרבות. בבלוג שלו, הזוכה לבמה באתר מוסד הלימודים, הוא מביא ניתוח אישי של המבצע הנוכחי ברצועה, אותו הוא מכונה – המלחמה הישראלית השלישית על עזה. לדבריו, ישראל איננה ממהרת להגיע למצב הפסקת אש, ובאופן זה חושפת עצמה למות אזרחים.

סיכום המבצע של חטיב הוא כדלקמן: תדמית ארגון החמאס משתפרת בשטחים הפלסטיניים ובמדינות ערב כתוצאה מירי הרקטות; בהתקפותיה האוויריות ישראל מצליחה לפגוע באזרחים, אך לא בסוכני החמאס; הפגיעה באזרחים מקדמת באופן ציני סימפטיה כלפי עזה בעולם.

לפי חטיב, התרחישים המיליטנטיים האחרונים קשורים במידה זו או אחרת לשיחות השלום שנערכו בתשעת החודשים האחרונים בחסות אמריקנית. בשיחות אלו, כותב חטיב, ישראל ספגה ביקורת קשה, ואילו הרשות הפלסטינית יצאה כשידה על העליונה. מכאן הבינה הממשלה הישראלית הימנית שתהליך השלום "הוא לא המגרש הטוב ביותר למשחקים שלה", ופנתה למלחמה. החמאס מצידו בחר בדרך התוקפנית כדי להחליש את הרשות הפלסטינית, ולהשיב אליו את אהדת הציבור. שני הצדדים, ממשלת נתניהו והחמאס, שומרים על מעמדם באמצעות פעולות שאינן מאפשרות להגיע לפתרון הסכסוך של שתי מדינות לשני עמים. כך חטיב.

עושים היסטוריה ישראלית פלסטינית בבית לחם

אם תמיד רציתם לדעת מה לומדים ילדים ובני נוער מעבר לגבול בשיעורי היסטוריה, אולי כדאי לכם לבדוק את התכניות האקדמיות בחינוך והוראה הקיימות באוניברסיטאות הפלסטיניות. באוניברסיטת בית לחם, למשל, מצאנו קורס על הערבים תחת האימפריה העותמאנית וקורס נוסף על פלסטין המודרנית. לו רק הייתה לנו הצצה לתוך מערך השיעורים בקורסים האלה... אז אמנם לא יכולנו להציץ בתיאור מפגשי הלימוד, אבל הצלחנו לשלוף באקראי מתוך רשימות הסגל בפקולטה לחינוך שם אחד של מרצה – פרופ' סמי עדוואן. הופתענו לגלות שלאיש יש עמדה ברורה על מה שצריכים המורים להעביר לתלמידיהם בשיעורי היסטוריה.

בראיון שנערך עימו בשנת 2005 סיפר פרופ' עדוואן, כי הוא עובד על בנייה של תכנית לימוד שתכלול את שני הנרטיבים על הסכסוך. בעת שהותו בכלא הישראלי על היותו חבר פת"ח, הבין שהמשך הכחשת ההיסטוריה של הצד השני ושל האופן בו היא מתוארת, מונעת את בוא השלום. הוא הוסיף, כי לימודי ההיסטוריה חייבים לכלול גם תיאור של המאמצים המדיניים להגיע להסכם ושל תקופות בהם חיו ערבים ויהודים זה לצד זה במצב של דו קיום.

מוזמנים להמשיך לשוטט

טוב, אלו היו רק שתי דוגמאות, אבל אנחנו מקווים שפתחנו לכם את התיאבון להמשיך ולגלות מה לומדים סטודנטים פלסטינים על ישראל. מי יודע? אולי תמצאו גם אף עקום וסיפורים על מזימות יהודיות. אנחנו, בכל אופן, לא מצאנו. זה לא אומר שאין, אבל טוב לראות שיש גם כמה קולות שפויים יותר.
 

יש לכם משהו מעניין לספר לנו? - אתם מוזמנים להשאיר לנו הודעה