עצב, תאים ומה שביניהם: מה חדש במחקר על דיכאון?

איך יוצאים מהדיכאון: חוקרים מפלסים דרך ברשת הסבוכה של המוח

אנשים רבים כבר התנסו בנטילת תרופות ממשפחות ה – SSRI והפרוזאק. הכדורים הצליחו להקל עליהם במידה רבה למשך מספר שנים, אך אז החלו להופיע תופעות לוואי או שההשפעה הלכה ופחתה. אחרים, לעומתם, פונים לטיפול התנהגותי קוגניטיבי ומשתדלים לשנות דפוסי חשיבה מזיקים, לא תמיד בהצלחה. הניסיונות הכושלים לקבל מענה הולם עלולים רק בעצמם להביא להצפה של רגשות תסכול וייאוש. אז מה עושים? במחקרים המתבצעים במחלקות שונות באוניברסיטאות עומלים המדענים על מציאת פתרונות חדשים וטובים יותר.

המוח מזוויות שטרם נצפו

אין ספק שהתייחסות לרגשות בשיחות עם פסיכולוגים, יש לה משקל רב ומשמעותי בהשפעה חיובית על איכות חייהם ומצבם של הסובלים מדיכאון. ועדיין, העניין הרב שמגלים החוקרים במוח האדם מובן לחלוטין. מה קורה שם ברשת הסבוכה של תאי העצב והסינפסות? בפקולטה להנדסה ביורפואית בטכניון הציגו לאחרונה את ה"אופטונט", מערכת הדמיה בתלת מימד של רשתות תאי עצב, שתאפשר לגבש תפישה נכונה ומדויקת יותר של תפקוד המוח והמבנה שלו. מדובר במודל ראשוני, שנדרשים לו פיתוחים נוספים על מנת שניתן יהיה לבחון באמצעותו, בין היתר, את הדרכים בהן משפיעות תרופות על פעילות המוח.

מחסור בסרוטונין? – לא בהכרח

יש גם אמצעים אחרים בהם ניתן להיעזר כדי לבדוק יעילות של תרופות המשפיעות על המוח. כך למשל, בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב השתמשו במדע הגנום כדי לגלות איך בני אדם שונים מגיבים לגלולות נוגדות הדיכאון ברמה הגופנית. המדענים ערכו דגימות מבחנה במעבדה לגנומיקה יישומית, ובדקו ברמה מולקולרית את אופן ההשפעה של תרופה אנטי דיכאונית על גנים שונים של שתי קבוצות תורמים שונות. המטרה שלהם הייתה לבדוק אם בני אדם השונים אחד מהשני מבחינה גנטית, גם מגיבים בצורה שונה לתרופה.

התוצאה הוכיחה את הנחת היסוד, והולידה גם ממצא חשוב נוסף. ההבדלים בהשפעה על הגן CHL1 היו הגדולים ביותר בין שתי הקבוצות. גן זה ידוע כתורם לבניית סינפסות בין תאי עצב. באחת מן הקבוצות ההשפעה של התרופה על הגן הייתה מועטה יותר באופן משמעותי. ייתכן כי זו הסיבה שאנשים מסוימים לא חשים בשיפור כשהם נוטלים את אותה התרופה שסייעה מאד לאחרים. עקב הגילוי במחקר זה, מתחזקת הסברה בקרב החוקרים, כי הסיבה הפיזיולוגית לדיכאון איננה מחסור בסרוטונין, כפי שחשבו בעבר, אלא ליקוי במנגנון השיקום של סינפסות שנפגעו כתוצאה ממצבי סטרס.

אימון קוגניטיבי ממוחשב

מדהים כמה הגוף משקף לנו בסימבוליקה יפה את הדברים שאנחנו עוברים בנפש. ליקויים ביכולת השיקום של הסינפסות במוח לאחר מצבי סטרס גופניים מזכירים במידה רבה את מה שעלול לקרות לבן אדם בחיים. מחקר חדש נוסף של אוניברסיטת בן גוריון בשיתוף האוניברסיטה העברית, עסק בדרך אפשרית למניעת דיכאון, והתבסס על ממצא שהתייחס למושג "רומינציה". הכוונה לחזרה נשנית ובלתי נשלטת של מחשבות שליליות, שמקורן בחוויה בלתי נעימה שעברה על האדם ביום מן הימים. בדומה לסינפסה שנפגעה ולא מסוגלת להשתקם, אנשים מסוימים אינם מתגברים בקלות על מקרים בלתי נעימים שחוו, ואינם יכולים לעצור את שטף המחשבות השליליות שתוקף אותם שוב ושוב.

במחקר בבן גוריון, בו השתתפה תלמידת מחקר מתחום הפסיכולוגיה, נבדקה טכנולוגיית מחשב המעבירה את המטופלים אימון, המצריך הפעלה של מערכת הבקרה הקוגניטיבית (בעיקר התעלמות מהסחות דעת, כמו בשעת נהיגה). קבוצת הניסוי הושוותה לקבוצת ביקורת שלא הסתייעה בטכנולוגיית האימון הממוחשב, ובשני המקרים הנבדקים התבקשו להיזכר בחוויה שלילית ולדווח על רגשותיהם. נבדקים בקבוצת הניסוי הוכיחו מצב רוח טוב יותר ופחות סבלו מרומינציה בהשוואה לקבוצת הביקורת. גם נבדקים בעלי נטייה אישיותית גבוהה לרומינציה בקבוצת הניסוי, לא חשו בשינוי לרעה במצב הרוח.

סוגים חדשים של התמודדות

אז מה מציעים בינתיים המחקרים החדשים לאלה מאתנו הסובלים מדיכאון? הכיוון שמציעים המדענים באוניברסיטת תל אביב הוא התאמת תרופה אנטי דיכאונית לפי סוג דם. בשיטה הזו המטופלים יצטרכו לבצע בדיקת מעבדה פשוטה, שלאחריה יומלץ להם הכדור המתאים ביותר, מבלי שיצטרכו לעבור שבועות וחודשים של ניסיונות תרופתיים כושלים. מערכת האימון הממוחשב שהוכיחה את אמינותה באוניברסיטת בן גוריון, היא למעשה שכלול של מאמצי הטיפול הקוגניטיבי, העשויים לעזור לאלו שעדיין לא נפלו בפח הדיכאון.

יש לכם משהו מעניין לספר לנו? - אתם מוזמנים להשאיר לנו הודעה