אני כן רוצה ללמוד, אבל באותו הזמן אני לא כל כך רוצה… אני לא באמת יודע מה אני אמור ללמוד. כולם הולכים בכיוון של מה שמעניין אותם, אבל אני זה סיפור אחד לגמרי. אין לי תחומי עניין, אני טיפוס משעמם למות וגם כשעוד הייתי ילד קטן לא היו לי תחומי עניין. יש כאלה שיגידו כי התחום/המקצוע בחר בם, ולא ההיפך (עד כמה קלישאתי ישמע).
בחברה שבה בן אדם בלי תעודות הוא לא בן אדם, אני מוצא את עצמי במבוי סתום. רק מפני שכמעט כולם הולכים ללימודים גבוהים זה ישר אומר שאני חייב לעקוב אחר כולם? אולי האקדמיה בכלל לא יכולה להציע לי את מה שאני מחפש?
לעתים תכופות אני מרגיש שאני רק רוצה לעזוב כאן הכל, את כל ביתי החרושת הללו לציונים ולתעודות ולמצוא פיסת גן עדן משלי, ולהיות פשוט בן אדם פשוט.
(א. סלומון, יום ראשון, 28 באוגוסט 2016 בשעה 10:47)
ש
שני יונגר
לך לייעוץ אישי לקריירה לימודים וכו'
שלום סלומון,
אני ממש לא חושבת שכולם חייבים לעבור בשערי האקדמיה כדי להעסוק במקצוע שהם אוהבים, מעולם לא טענתי טענה כזו והיא ממש לא נכונה לדעתי במיוחד בימים אלו שהתארים הראשונים בהרבה מקרים פושטים רגל. אבל בין זה לבין לא למצוא לחלוטין מה מעניין אותך ואת הייעוד האישי שלך, זה כבר סיפור אחר. אני מניחה שכתבתי לך בעבר שיש אבחונים ויעוצי קריירה מדהימים שיכולים לתת לך תמונה ברורה למה שהכי נכון לך וזאת תוך כדי הבנה שלך שזה מה שיעשה אותך מאושר. הרי על זה בדיוק את כותב לי כאן. ללכת לייעוץ כזה זו ההמלצה הכי טובה שלי אליך. אתה חייב עזרה למצוא את הכיוון שלך, חייב.