אלה סוגי הסטודנטים שתפגשו אחרי פרסום הציונים

יש ציונים! - אילו סוגי סטודנטים תפגשו אחרי שמתפרסמים הציונים?

התרחיש הבא בטח מוכר לכל מי שאי פעם ניגש למבחן במהלך התואר: עברה מכסת הימים אחרי הבחינה, המרצה מפרסם ציונים באתר ומיד מתחילה מהומה. יום פרסום הציונים הוא אירוע מורכב - מצד אחד כולם מצפים לו בכיליון עיניים, אבל מצד שני חוששים ממנו יותר ויותר ככל שהוא מתקרב.

הטירוף המתפרץ של אחרי הציונים שווה לפחות לאנרגיה שהשתחררה במפץ הגדול והיא ממשיכה להניע את היקום האקדמי לפחות עד לתחילת הסמסטר הבא. זאת גם הזדמנות מצוינת לראות את התגובות השונות של החברים לספסל הלימודים למאורע. מהחטטנים שחייבים לדעת בדיוק כמה כל אחד קיבל ולמה ועד לחברי האמת שתמיד יהיו שם בשבילכם גם אם לא הלך כמו שתכננתם, יש לא מעט סוגים של סטודנטים שהאירוע גורם להם לחשוף את הטבע האמיתי שלהם.

השחצנים

הם קולניים, הם מתלהבים ואפשר להיות בטוחים שהם יהיו שם בשנייה שהציונים מתפרסמים. הסטודנטים המשוויצים תמיד יהיו באחוזון העליון של הכיתה, באמת מגיע להם כל הכבוד על ההצטיינות אבל לא בהכרח מגיע להם חיזוק חיובי על היחס שלהם לחברים לספסל הלימודים. הם אוהבים לחשוב שמי שלא קיבל ציון גבוה כמו שלהם כנראה לא עבד קשה כמוהם, לא סיכם מצוין כמוהם ולא שם לב לפרטים במהלך הסמסטר. ברוב המקרים הם טועים, כמובן. אפשר לזהות אותם בקלות, כי ברגע שמתפרסם הציון הם עסוקים בלהעלות פוסטים מאושרים לפייסבוק ולכל אפיק אחר ברשתות החברתיות שיכול להכיל את השמחה שלהם.

בכל קמפוס, ישנם המשוויצים וישנם המשוויצים בסתר. הם יגידו לכולם שהלך להם נורא אבל איכשהו הם הצליחו לגרד 90 במבחן שכל שאר הכיתה נכשלה בו. הם גם יעמידו פנים שהם ממש מתעניינים כמה כל החברים שלהם קיבלו, אבל הם יעשו את זה בעיקר כדי להשוות את ההישגים של כולם אליהם ולנפנף בכמה שהצליחו.

האופטימיסטים

אלה שרואים תמיד את חצי הכוס המלאה ומאמינים בכל הלב שאם הם השקיעו - הם כבר יקבלו את הציונים הטובים שמגיעים להם. הסטודנטים האופטימיסטים עובדים קשה וגם מאמינים בעצמם ובדרך כלל הגישה שלהם משתלמת, ויכולה אפילו לעשות טוב לאחרים על הדרך.

טיפוס משנה של הסטודנטים האופטימיסטים הם הסטודנטים החברותיים, אלה שיעודדו את החברים שלהם ויהיו שם כדי להגיד להם שגם אם לא קיבלו את הציון שרצו במועד א', הם תמיד יכולים לשפר את המצב במועדי ב'. הם גם תמיד יפרגנו לחברים שקיבלו ציונים טובים, ישתתפו בשמחה שלהם ויגרמו להם להרגיש גאים על ההצלחה שלהם. אין מה לומר, אלה הסטודנטים שפשוט כיף ללמוד איתם.

הפסימיסטים

לעומת האופטימיסטים, אפשר תמיד למצוא את הסטודנטים הפסימיים. ברגע שהם שומעים שהתפרסמו ציונים הם כבר סמוכים ובטוחים שהם נכשלו, אין אפילו מה לדבר על זה. בדרך כלל, התוצאה הפוכה לגמרי והם אפילו מקבלים את הציונים הכי טובים בכיתה.

קשה לומר למה הם מתנהגים באופן הזה, אולי הם פשוט לא מאמינים בעצמם מספיק, או שאולי הם פשוט תמיד היו מרירים ועכשיו פשוט ממשיכים את ההרגל שלהם בזמן הלימודים. בכל מקרה, לא כדאי לקחת את הדברים שלהם יותר מדי ברצינות, כי הם יכולים לגרום גם לאחרים סביבם להתאכזב עוד לפני שבכלל התפרסמו הציונים.

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• עשרה סוגים של סטודנטים שבטוח תפגשו בכל חדר בחינה
• במצב מעורער: מתי כדאי לערער על ציון ואיך עושים את זה נכון?
• דברים שסטודנטים מעריכים רק אחרי שהם מסיימים את הלימודים
• האם עצומה של סטודנטית תשנה את כללי המשחק לגבי הציון במועד ב'?
• איך שומרים על ריכוז בזמן הלמידה? כל הדרכים להצליח ללמוד ולהישאר בחיים

החטטנים

הסטודנטים שהמושג 'פרטיות' פשוט לא קיים אצלם בלקסיקון. מבחינתם, יש להם זכות מלאה לדעת בדיוק כמה כל החברים בכיתה קיבלו במבחן ואפשר להיות בטוחים שהם ישאלו. בדרך כלל, הם יהיו הסטודנטים שדיברתם איתם פעם אחת בקורס בסטטיסטיקה וגם זה כדי לבקש מטען. עכשיו כשהסתיים הסמסטר והתפרסמו הציונים, פתאום הם החברים הכי טובים שלכם והם חייבים לנהל שיחה רצינית על הציונים שקיבלתם ואיך אפשר לשפר אותם ביחד.

המוחים על הציון

הם קיבלו ציון נמוך, אבל ממש לא מתכוונים לעבור על זה בשתיקה. הסטודנטים האלה מודעים לזכויות שלהם, מכירים את התקנון ומבקשים פקטור לפני שאתם אפילו פתחתם את המחשב כדי לבדוק ציונים. לרוב אלה סטודנטים עם מודעות חברתית חזקה והם ישמחו לנהל את המאבק מול מי שרק צריך כדי להבטיח שהם - וכל שאר החברים בכיתה - יקבלו בדיוק את הציון שמגיע להם.

אלה שלא תמיד אכפת להם מהציונים

הם ממש לא לוקחים ללב את הציונים, אולי אפילו לא טורחים לבדוק אותם אלא רק מציצים אחרי שכולם כבר הסתכלו. זה סוג הסטודנטים שהגיע לתואר לא בהכרח כדי למצוא את הקריירה של החיים אלא בעיקר כדי לרכוש ידע והם בדרך כלל כבר אחרי תואר ראשון בתחום אחר שבו הם כבר עובדים ולגמרי מרוצים. הם יכולים להיות הייטקיסטים מצליחים שהגיעו ללימודי פילוסופיה כי תמיד התעניינו בתחום, או יזמים שעושים עכשיו עוד תואר בשביל הנפש. מבחינתם, אין באמת חשיבות לציון, אלא לדרך שהם עברו לאורך הסמסטר.

ומי שגם ככה מגיעים רק למועדי ב'

יש הרבה שמות לסטודנטים האלה, יש מי שקוראים להם "סטודנטים חופשיים" ויש אולי מי שיכנו אותם "עצלנים", אבל אפשר להיות בטוחים שלא תראו אותם באופק במועד א' ולמען האמת, גם לא במהלך הסמסטר. אלה הסטודנטים שאין להם מושג איך נראה המרצה, אילו מאמרים נלמדו לאורך השנה ומה בכלל הנושא של הקורס. כדי לא לקלקל לעצמם, הם מנצלים את ההזדמנות האחרונה, עוזבים לכמה רגעים את חוף הים ולומדים למועד ב' מסיכום של מישהו אחר. חלק מהם גם יעברו, אחרי הכל מישהו מהם צריך להיות שם לצדכם גם בשנה הבאה.