אורי ששון מספר על הזכייה במדליה אולימפית ועל שילוב הספורט עם לימודי פסיכולוגיה

הכלים שבונים אלוף: שיחה עם המדליסט האולימפי אורי ששון על הדרך להצלחה ועל שילוב לימודים וקריירה בספורט

כמעט לפני שנה, באוגוסט 2016, עמד אורי ששון והניף את מדליית הארד בג'ודו בגמר אולימפיאדת ריו 2016. זו הייתה המדליה התשיעית של ישראל עד היום ומקור לגאווה לאומית אדירה. היום, כשהוא מביט לאחור על אחד ההישגים המשמעותיים בחייו, אורי (26) אומר שאמנם הזכייה הייתה אירוע שמעולם לא חווה עד אז, אבל שהיא לא שינתה את מי שהוא.

"היה לי חשוב מאוד להישאר אותו אדם. אחד הפחדים שלי מהזכייה היה שמשהו יקרה, שכל הטירוף הזה ישנה אותי, אבל מסתבר שהבסיס הוא טוב וחזק מספיק כדי שמשהו כזה לא ישנה אותו." הוא מספר.

"הזכייה הייתה סוג של סטירת לחי לחיים, הייתי צריך לעצור רגע ולעכל את מה שקרה. במבט לאחור אני יכול לומר שזה ניצחון גדול מאוד לקריירה ולחיים האישיים שלי, אבל עם זאת, המהות שלי היא הרבה יותר מאשר אולימפיאדה, אני מרגיש שמה שאני עושה מגיע ממקום של ניצחון פנימי." הוא ממשיך.

"אני לא חושב שהשתנה בי משהו מאז הזכייה. אנשים אומרים שהביטחון העצמי שלי גדל, אבל זה בעיני המתבונן. זו הדרך שבה אנשים רואים את הדברים מבחוץ, כי אם שואלים אותי, אני מרגיש אותו אדם בדיוק. יש לי אותם חששות וספקות, אותן סיטואציות שבהן אני חש ביטחון וחוסר ביטחון."

זו הייתה הפעם הראשונה שבה השתתף באולימפיאדה והוא מתייחס אליה כאירוע חווייתי ומציין שבעיניו, הדרך שעבר עד לזכייה סייעה לו להגיע לניצחון. "אני לא חושב שהייתי מגיע מוכן אם לא הייתי עובר את כל מה שעברתי עד אותו הרגע. כל מה שעברתי בדרך, הניצחונות הקטנים, ההפסדים הגדולים, המשברים, הפציעות – כל הדברים האלה, בסופו של דבר, הכינו אותי בצורה הכי טובה שיכולה להיות לרגע הגדול הזה."

כשמשלבים אימונים אולימפיים ולימודים, הקושי הוא חלק מהעניין

המשחקים האולימפיים בריו היו גם נקודת מפנה נוספת עבור ששון. הוא מספר שעד אז, גילה עניין שהלך וגבר בתחום הפסיכולוגיה ומתחרות לתחרות חווה צורך גדול יותר ויותר להבין עוד על הענף. "התהליכים שעברתי כספורטאי הם מאוד פסיכולוגיים, זה גרם לי להתעניין מאוד בנפש האדם. כדי להיות ספורטאי טוב צריך להיות מודע מאוד לעצמך, לחברה ולמה שקורה סביבך. ממש באמצע ההכנות לאולימפיאדה, קיבלתי החלטה שלא משנה מה תהיה התוצאה, אני לוקח את העניין הזה צעד אחד קדימה."

בנקודה זו החליט אורי שהוא הולך ללמוד ונרשם ללימודי פסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. היום, הוא סטודנט בשנה א', נהנה מכל רגע ועסוק בעיקר בלחוות את ההווה. "אני לא יודע מה ארצה לעשות בעתיד, כשאסיים ללמוד. אני לא יודע אם ארצה להיות פסיכולוג. מה שאני כן יודע הוא שאני רוצה לעסוק במקצוע שיש לו השפעה על אנשים, על בני נוער. אני מרגיש שזה נותן לי גוון מעניין מאוד לחיים, נוסף על הספורט."

בשל לוח הזמנים הצפוף שלו, הוא פורש את הלימודים ולומד שניים או שלושה קורסים בלבד בכל סמסטר. הוא מציין גם שלפעמים הוא מפספס בחינות או שיעורים בגלל טיסות או אימונים. הוא מסביר שאחת הדרכים שלו להתמודד עם העומס הוא לעשות סדר בכל המטלות ולבנות לעצמו לו"ז ברור בתחילת כל שבוע, כך שהוא יכול לראות בדיוק אילו שיעורים לפניו וכמה מבחנים ניצבים לנגד עיניו.

לדבריו, הקושי ממש לא מפחיד אותו. כמו שאומר הביטוי, קשה יש רק בלחם, ובג'ודו הדבר הזה בולט במיוחד. "אני מגיע מתחום שבו הקושי הוא חלק מהעניין. אז כן, קשה לשלב, ונכון, בתקופת המבחנים קצת יותר צפוף, אבל זה לא מרתיע אותי מלעשות את התואר. אני חושב שזה טוב ובריא להיות בעשייה."

הוא אומר שלא רק שהשילוב לא גובה ממנו מחיר, אלא בעיניו אפילו תורם להתפתחות המקצועית שלו. "אני חושב שכשאני רוכש ידע וצובר חוויות בבינתחומי, זה ניצול הזמן הכי טוב שיכול להיות." הוא אפילו מוסיף שבזמן הפנוי שנוצר בין שני האימונים היומיים שלו, בדרך כלל אפשר למצוא אותו עובר על סיכומים או מסיים את שיעורי הבית. "בזמן הזה אני מעדיף ללמוד, ולא לעשות דברים שלא יקדמו אותי." הוא מסביר.

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• אלינור היא קופצת במוט וגם סטודנטית להנדסה, איך היא עושה את השילוב?
• פיתוח חדשני של סטודנטית יעזור למנוע פציעות של ספורטאים על המגרש
• איך סטודנטים ספורטאים מאמריקה עוזרים למאמץ ההסברה הישראלי?
• יוזמת סטודנטים מקדמת צעירים עם צרכים מיוחדים בכוחו של הספורט
• רוצים לשלב בין הלימודים לעבודה? כך תעשו את זה נכון

החומר ממנו עשויים 'ווינרים': מה צריך כדי להיות מצוינים בספורט?

הוא אמנם רק בתחילת הדרך בלימודים, אבל כבר רואה איך התואר מסייע לו לצמוח ואף משתמש בכלים שהוא לומר כדי לקדם את העשייה שלו. הוא מספר שלאחרונה הוא עורך הרצאות בפני אוכלוסיות שונות כגון חברות, אוניברסיטאות ובני נוער, בהן הוא משוחח עם הקהל על התמודדות עם משברים ופיתוח מוטיבציה.

"זה משהו שאני מאוד אוהב לעשות והוא מתקשר לתחום שאני לומד. אני רואה איך הלימודים מסייעים לי ונותנים לי פן נוסף להרצאות. אני מאמין שאתפתח עוד בתחום הזה אחרי הפרישה. מה שכן, אני לא חדגוני. אני אדם שאוהב לעשות הרבה דברים, לאו דווקא בתחום הספורט ויש לי תחביבים רבים אחרים." הוא אומר, ומתייחס לחיים שאחרי הקריירה בספורט.

לדבריו, קשה לו לשער מה צופן לו העתיד מבחינת קריירה, וכי בארבע השנים הקרובות הוא שם לנגד עיניו מטרה ברורה – להגיע כמה שיותר מוכן לאולימפיאדת טוקיו 2020. "יש לי מטרה לזכות שם במדליה אולימפית נוספת, אולי אפילו מדליית זהב. אני גם שואף לזכות בעוד מדליות בתחרויות אחרות שבהן עדיין לא השגתי מדליה, כמו למשל באליפות העולם."

"ברמה האישית, אני שואף כל הזמן להתפתח וללמוד, להיות מאושר בסופו של דבר." הוא ממשיך ואומר. "הג'ודו הוא שפה, הוא כלי ביטוי למה ולמי שאני. כל אחד בוחר לעצמו דרכים אחרות לבטא את מי שהוא, יש אדם ששר, אדם שמנגן, אני עוסק בג'ודו."

אורי מציין שכדי להגיע למצוינות, ישנם כמה עקרונות חשובים שצריך להקפיד עליהם. "החומר שממנו עשויים ספורטאים אלופים הוא קודם כל עבודה קשה וסיזיפית, התמדה יום יומית. אין דבר אחד שבונה ספורטאי, להיות הכי טוב זה מכלול של המון דברים."

"חשוב להקשיב לאנשים שרוצים בטובתך ולא להיות 'נעול'. כמו כן, צריך לקבל את ההפסד כמשהו זמני, לא תמידי. לא מעט פעמים בחיים קרה שוויתרתי, וזה עשה לי רע. אתה חייב לפתח תכונה שלך 'ווינריות', של לוחם, של אריה."

הבחירה, ההקרבה והסיפוק – על הספורט כקריירה וכדרך חיים

לאנשים צעירים שהספורט נמצא בנפשם, אורי ממליץ ללכת אחרי החלום ולא להסס לחשוב על קריירה כספורטאים מקצועיים, אך מציין שכמו בתחומים רבים אחרים, גם כאן חשוב לבצע את הצעד בצורה נכונה ומושכלת.

"קודם כל אני תמיד בעד ללכת אחרי הלב, לא משנה מה. אני חושב שצריך לעשות את מה שאתה באמת אוהב, אחרת מה שווים החיים? אם אתה עושה דברים שאתה לא שלם איתם, החיים עוברים לידך, ובעיני זה קצת עצוב."

"אני בעד לקחת סיכונים. אז נכון, ג'ודו זה סיכון שיש שיגידו שהוא גדול מדיי. אני חושב שצריך להתבונן פנימה ולבחון אם יש לך את הסיכוי להצליח באמת, אם אתה חושב שבאמת תוכל להיות גדול. אם אין את הסיכוי להיות גדול, אז אולי צריך להוריד ציפיות ולקבל את הג'ודו כדבר שבונה אותך כאדם ומגבש ערכים, אבל לא לחיות בסרט אלא להיות מודע. אם אתה יוצא דופן, אתה תדע את זה מגיל צעיר מאוד, אני בטוח."

הידיעה הזו, לדבריו, היא משהו שמרגישים היטב מראש. "אני הרגשתי שיש לי את זה כבר מגיל קטן מאוד כשהתחלתי להתאמן. נכון שהיה דיסוננס ענק בין מה שהראיתי בפועל למה שהרגשתי, אבל ידעתי."

הוא אומר שמי שהבינו שהספורט הוא הכיוון בשבילם, צריכים לבצע עוד צעד חשוב ולחשוב על המחיר שכרוך בחיים כספורטאי מקצועי. "אתה צריך לחשוב היטב האם אתה מוכן להקריב את כל החיים שלך בשביל המטרה הזו. יש אנשים שיגידו שזה מחיר כבד מדיי. אני אומר שכל טיפת הקרבה הייתה שווה את זה, גם אם לא הייתי זוכה. כי מה שאני עברתי בתור ספורטאי מקצועי זה שיעור לכל החיים. אלה ערכים שחיברתי לעצמי, חוזקה נפשית, איפה ניתן להשיג את הדברים האלה בכזאת עצמה? איפה עוד אפשר לקבל כזה סיפוק אדיר?"