החליט לגשת ללמוד בגיל 38, למרות הפרעות הקשב

מה הסוד להצלחה של יוסי, שמתמודד עם הפרעת קשב וסיים את הלימודים בהצטיינות בגיל 42?

בחודש האחרון קיבל יוסי פוגל תואר שני במנהל עסקים וכלכלה, אותו סיים בהצטיינות באוניברסיטת אריאל בשומרון. יוסי הוא בן 42, אב לשלושה ילדים, ובגיל 38 החליט שהוא עושה את הצעד וניגש ללמוד, למרות שלא היו בידיו תעודת בגרות או פסיכומטרי.

"בתיכון בכלל לא רציתי ללמוד. למדתי בישיבה תיכונית והייתי תלמיד ממוצע. לא הייתה לי סבלנות לשבת ללמוד, אז עוד לא קראו לזה הפרעת קשב וריכוז, הנחתי שאני פשוט עצלן." משתף יוסי. "אחרי סיום התיכון, בלי תעודת בגרות, אמרתי שלימודים גבוהים זה לא בשבילי. הלכתי על לימודים מקצועיים והגעתי לתפקיד של מנהל שיווק בחברה שמתמחה בבית חכם והשתתפתי פה ושם בלימודי תעודה."

את הרעיון לגשת ללמוד בגיל מבוגר קיבל יוסי מאישתו, שעובדת באוניברסיטת אריאל. "היא אמרה לי שיש הזדמנות לגשת ללמוד לקרובי משפחה של עובדים. אמרתי לה שזה לא בשבילי, שזה לא יילך, הרי אין לי בגרות ולא פסיכומטרי. היא הסבירה לי שיש אפשרות של מכינה." אחרי לא מעט שכנועים מצדה, הסכים לגשת למכינה, למרות שעדיין היסס.

תחילת הדרך במכינה לא הייתה קלה. "המבחן הראשון היה במתמטיקה. אני לא ניגשתי בכלל לבגרות במתמטיקה, כי ידעתי שאכשל בה. שעה וחצי מתוך שעתיים וחצי במבחן הזה הייתי בבלאק אאוט, רק ישבתי ובהיתי בדף." הוא מתאר. "המרצה נכנסה ועשתה סבב, היא הבחינה במצב שלי והזכירה לי לנשום עמוק ולהירגע. אז הכל השתחרר, התחלתי לכתוב פתאום כמו משוגע. במבחן הזה הוצאתי 85."

"פיתחתי כלים להתמודד עם הקושי": לגלות את הפרעת הקשב בגיל 40

ההצלחה הראשונה נטעה תקווה אצל יוסי, למרות שהופתע מאוד שהצליח. הוא התחיל את לימודי הכלכלה ומנהל העסקים, ובכל פעם הופתע מחדש מההישגים שהגיע אליהם. את שלוש השנים הראשונות לתואר הוא סיים בהצטיינות, ועדיין לא האמין. "חשבתי לעצמי, זה לא יכול להיות. אבל הצלחתי."

במהלך הלימודים יצרה איתו קשר נציגה מהמסלול הישיר לתואר שני לתואר שני במנהל עסקים וכלכלה. יוסי החליט להצטרף למסלול לסטודנטים מצטיינים, למרות שלדבריו בתחילת הדרך בכלל לא תכנן ללמוד לתואר שני.

כמי שהתחיל ללמוד כשהוא כמעט בן ארבעים, יוסי אומר שלא נתקל כלל בקשיים מול הסטודנטים הצעירים. "זה היה דווקא מצחיק. היו סטודנטים שחשבו בהתחלה שאני המרצה, כשראו אותי יושב בקדמת הכיתה. היו יחסים טובים מאוד עם הסטודנטים. אני עדיין בקשר איתם עד היום, גם עם מי שלא המשיכו יחד איתי לתואר השני."

הישיבה בשורה הראשונה היא לא בחירה מקרית עבור יוסי. מעט אחרי שהחל ללמוד, עבר אבחון והתגלה לו שיש לו הפרעת קשב וריכוז. הוא אומר שלא חשש מהגילוי הזה והחליט לסגל לעצמו שיטה להצליח בלימודים למרות הפרעה. "אז לא קראתי לזה שיטה, אבל היום אני רואה שפיתחתי לעצמי כלים כדי להתמודד עם הקושי. הייתי רוצה שאחרים שאולי מזדהים עם הקשיים שחוויתי ישמעו על הדרכים האלה. אם זה יעזור למישהו נוסף, זה כבר משהו."

הוא מתאר שהישיבה בקדמת הכיתה עזרה לו להתרכז בהרצאות. "יותר קשה 'לברוח' או 'להיעלם' שם, מאשר עם הסחות הדעת שיש בספסל האחורי." חלק חשוב בהצלחתו הוא מייחס לסיכומים שלו. "אני כל הזמן כתבתי וסיכמתי, כדי לא לברוח ימינה או שמאלה. אחרי כמה שנים, כבר סיגלתי לעצמי יכולת לכתוב מהר יותר."

כלי נוסף שסייע לו הוא הבחירה לשתף את הסיכומים שלו עם שאר הסטודנטים בכיתה לקראת המבחנים. "זה נבע משני טעמים, גם כדי לעזור לאחרים כי אף פעם לא הבנתי את האנשים שהולכים ו'ממרפקים' ולא משתפים, וגם כי זה עזר לי. אם אחרים מסתמכים על הסיכומים שלי, זה מחייב אותי להשקיע בהם יותר, לעשות הגהות ולעבור עליהם לפני שאני מעביר אותם לאחרים."

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• מרצה בגיל 21, דוקטור בגיל 25 - והכל ללא בגרות ופסיכומטרי
• תואר או ניסיון? הבאנו תשובות לשאלות החשובות שמעסיקות את כולנו
• הסטודנטים שעשה פסיכומטרי שבע פעמים, הכל כדי להתקבל ללימודים
• תאונה קשה השאירה אותו משותק, שי לא ויתר וסיים שני תארים בהצטיינות

"אני נעזר בלימודים במצבי היום יום בעבודה"

יוסי אומר שהבחירה הכי משמעותית עבורו, המעבר לתואר השני, הייתה גם לא קלה למי שמגיע ללימודים עם קריירה ומשפחה. "בשנה אחת לומדים גם לתואר הראשון וגם לתואר השני, וזה מצריך לעשות ויתורים כואבים. אני וויתרתי על העבודה שלי בגלל העומס בזמנים, לא עבדתי במשך שני הסמסטרים. זאת הייתה החלטה קשה בשבילי, אבל אמרתי לעצמי שאני קופץ למים ויהיה מה שיהיה. הנחתי שאחרי הלימודים או לקראת סיומם אני אוכל למצוא עבודה חדשה בקלות."

"היה לי מזל, כי מקום העבודה שלי בא לקראתי והיה גמיש איתי מבחינת השעות. בתואר הראשון יש לימודי ערב, השתדלתי לבחור בקורסי ערב כמה שיותר או ללמוד בימי שישי. גם אם נדרשים לעשות יום בשבוע ויתור בעבודה, יש מקומות שמסכימים לכך, כי זאת השקעה בהון האנושי שלהם." הוא מוסיף.

לדבריו, ההשקעה בהחלט משתלמת. הוא מסביר שהתואר נתן לו כלים חשובים לחיים ולקריירה, אך מציין שלדעתו עדיף לגשת אליו כשכבר יש ניסיון בידיים. "אנשים רבים, ובמיוחד סטודנטים צעירים, שואלים מה הלימודים האלה נותנים, מה זה שווה בכלל? יש פער בין התיאוריה לפרקטיקה, כלומר עד כמה הלימודים עוזרים עם הקריירה בפועל."

"לדעתי, משום שאני מגיע מתחום השיווק, ולמדתי לימודי מנהל עסקים בהתמחות שיווק, התייחסתי ללימודים כארגז כלים. ידעתי באילו כלים לבחור, כי ידעתי אילו מיומנויות חסרות לי. למי שאין ניסיון בשטח, זה יכול להיות קשה יותר. ארגז הכלים שרכשתי נשאר לי גם אחרי הלימודים. גם היום, אני נעזר בסיכומים שלי בחיי היום יום במסגרת העבודה, כדי לנתח מצבים ולקבל החלטות."

למרות כל הקשיים, הוא ממליץ בחום גם לאנשים פחות צעירים, שאולי מתלבטים אם ללמוד, לעשות את הצעד החשוב. הוא אומר שלדעתו, הגיל הוא אפילו יתרון. "שמתי לב שיש הבדל בין סטודנטים צעירים למבוגרים ביחס ללימודים (אבל כמובן שזה אינדיבידואלי). לצעירים חשובה האווירה בלימודים, החבר'ה, והם לא תמיד נטו בתוך הלימודים. זה בולט בתואר השני, הסטודנטים הם אנשים שבאים מהתעשייה, חלקם מנהלים ומנכ"לים, שבאו ללמוד ולא לשחק משחקים וכך גם מגיעים ליותר הישגים. היום כשמחפשים עבודה, תואר שני זה הכרחי, וגם עבור אנשים מבוגרים יותר שרוצם לקדם את עצמם זה יכול לעזור."