הפך למשותק בתאונה אך לא ויתר וסיים שני תארים בהצטיינות

תאונה הותירה אותו משותק, שי לא ויתר וסיים תואר ראשון ושני בהצטיינות

"צריך לדעת להעריך כל רגע בחיים. גם ברגעים הכי שחורים, עם מחשבה חיובית וכוח רצון אפשר להתגבר על כל מכשול שעומד בפנינו."

שי רלר, אוהב לומר שלחיים שלו יש שתי התחלות. הראשונה היא כמובן היום בו נולד לפני 35 שנים. השנייה היא היום בו נפצע אנושות במהלך הטיול הגדול, אליו יצא אחרי שסיים את שירותו כקצין, בגיל 24. לפני 12 שנים, בשנת 2004, יצא עם חברים לטרק סובב אנאפורנה בנפאל, אחריו עלו על אוטובוס כדי לחזור לבירה קטמנדו. הנהג איבד שליטה והאוטובוס הדרדר לתהום מגובה של 25 מטרים.

שי נפצע קשה ושבר את המפרקת. ברגעים של אחרי התאונה הוא נמצא בהכרה מלאה וזוכר הכל. בבית החולים בנפאל כבר כמעט הכריזו על מותו עד שהצליחו לייצב את מצבו ולחבר אותו למכונת הנשמה. לאחר עשרה ימים הוטס לארץ ושם הגיעה האבחנה, כי נפגע בעמוד השדרה הצווארי, ויישאר משותק לגמרי מהצוואר ומטה, מחובר למכונת הנשמה ובלי יכולת לתקשר עם סביבתו.

אחרי כמה חודשים, הצליח לנפץ את תחזיות הרופאים, נגמל ממכונת ההנשמה והחל לאט לאט לדבר. הוא הועבר למחלקת השיקום הנוירולוגי של תל השומר לתהליך ארוך ומתיש. זה גם היה השלב בו הבין שחייו השתנו לחלוטין. "כבר לא יכלתי לעשות דברים קטנים ואלמנטריים לבד, כמו לאכול, להתקלח, פתאום אני צריך מישהו שיעזור לי 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע." הוא מספר.

"בית החולים הוא מקום מאוד עוטף. אתה מוקף בצוות רפואי ובאנשים כמוך, על כיסא גלגלים. עוד לא הבנתי באופן מלא את המצב, ההבנה העיקרית מגיעה כשאני משתחרר. אחרי שנה בבית החולים, אני יוצא החוצה ורואה שרוב האנשים הולכים על שתי רגליים, הם יכולים לעשות הכל לבד, את הפעולות הכי בסיסיות. שם הגעתי להבנה שהחיים שלי השתנו מקצה לקצה."

"החלטתי לקחת לעצמי תקופה לארגן את המחשבות, 'לחשב מסלול מחדש'. תוך כדי השנה הזו ניסיתי לבדוק את הגבולות שלי, לראות מה אני מסוגל לעשות ומה לא." אחד הדברים שהיו חשובים לו מאוד היה לחזור להשתמש במחשב ולאחר הרבה אימונים מפרכים הצליח להפעיל מחשב באמצעות אחת מידיו.

זה היה גם השלב בו שי מחליט שלמרות הקושי הגדול, הוא לא מוותר. "ההחלטה החשובה ביותר שקיבלתי ב - 12 השנים האחרונות הייתה שאני לא מתכוון לוותר על אף תכנית שהייתה לי לפני הטיול, לפני הפציעה."

"לומדים ללמוד מחדש"

אחת התכניות האלה הייתה ללמוד לתואר ראשון. שי מספר שהתחום בו בחר, לימודי כלכלה וניהול, לא היה תמיד האפשרות הראשונה ששקל. "תמיד היה לי בראש שאני רוצה ללמוד הנדסה. כשהתחלתי לחשוב על התואר, התייעצתי עם הביטוח הלאומי ועברתי הכוון לימודים. החלטנו לבחור בכיוון שבו תהיה לי תעסוקה בעתיד, משהו שיהיה פרקטי עבורי בגלל המגבלה הפיזית. עשו לי מבחנים וראו שאני הרבה יותר ריאלי מהומני וחזק בכל מה שקשור למספרים. כך הגעתי לתחום הכלכלה."

תהליך חיפוש הלימודים הוביל אותו למרכז האקדמי רופין. "נכנסתי לשיחה עם ראש החוג לכלכלה ומנהל, היא סיפרה לי על החוג וסיפרתי לה עליי ועל המגבלה שלי. ואז היא אמרה לי משפט שחקוק לי בזיכרון עד היום: 'אין לנו מושג איך אנחנו הולכים לעשות את זה, אתה הראשון שמגיע אלינו עם נכות כל כך קשה וחמורה, אבל בדבר אחד אני בטוחה, שנצליח לעשות את זה.'"

כך יצא שי לדרך ונרשם ללימודים. "ממש ביום הראשון ללימודים, כשנכנסתי למכללה, פגשתי סטודנטית שטיילה איתי בהודו, ממש במקרה. הסתבר שהיא בשנה ב' ללימודי הכלכלה. מאותו רגע היא הופכת לחונכת האישית שלי בלימודים לארבע השנים הבאות. הייתי יושב איתה בסופי השבוע, הייתי מכתיב לה את העבודות ואת שיעורי הבית."

מכאן החל בתהליך מורכב בו הוא מתאים אליו את הלימודים, שמצריכים לא מעט חישובים מתמטיים מורכבים. "לומדים ממש ללמוד מחדש. אתה מסגל לעצמך דרכים לעשות את רוב החישובים בראש, גם את המסובכים ביותר. בהתחלה, בסמסטרים הראשונים, היה לי ממש לא פשוט. רוב האנשים עושים את החישובים בכתב ופתאום נתקעתי כי לא יכלתי לעשות זאת. בשלב מסוים סיגלתי לעצמי את היכולת לעשות הכל לבד בראש."

כדי להקל על עצמו החליט לפרוש את התואר על פני שש שנים במקום שלוש. בסמסטר הראשון לקח מעט קורסים ובזה שאחריו כבר נרשם לקורסים רבים יותר. מהשנה השנייה כבר למד במתכונת רגילה ואת התואר סיים בסופו של דבר בארבע שנים במקום שש. בשנת 2011 ניגש לקבל את התואר הראשון, אותו סיים כמצטיין דקאן.

כמו כל בוגר טרי, יצא לחפש עבודה בסיום התואר. "הייתי בלא מעט ראיונות שבהם המראיין הסתכל עליי והרים גבה, כי לא הבין איך אני מתכוון לעשות את מה שאני מדבר עליו. בסופו של דבר הגעתי לפני כחמש שנים לחברת סלקום, שם אני עובד עד היום כאנליסט."

לפני כארבע שנים החליט גם להמשיך לתואר שני במנהל עסקים. הוא אומר שלא תמיד חשב על האפשרות: "האמת שאחרי שסיימתי את התואר הראשון הייתי דיי בטוח שאני לא ממשיך ללמוד. אמרתי, מספיק, בוא נתחיל לעבוד. כשנתיים אחרי סיום התואר ניגשה אליי אותה חברה שסייעה לי בתואר הראשון, והציעה לי לעשות יחד תואר שני. בהתחלה היססתי אבל מפה לשם הגעתי שוב ללימודים." את התואר השני סיים לפני כשנתיים, גם כן בהצטיינות. בשנה האחרונה חזר שוב לרופין, הפעם כמתרגל בקורסים בחוג לכלכלה ומנהל.

קוראים שאהבו את זה קראו גם:

• נפצע בפיגוע וכעת שואף לעזור לאחרים דרך פרויקט הגמר
• סטודנטים עזרו לצעירה דורון גנון להגשים חלום ולהתאפר שוב לבד
• פורצת גבולות: הסטודנטית הראשונה לרפואה בישראל עם לקות ראייה
• סטודנטית ובלוגרית אופנה אוהבת את החיים, למרות מחלת ניוון השרירים

"רציתי לגרום לאחרים להבין שהחיים יפים, גם אם הם לא תמיד נראים ככה"

בשלוש השנים האחרונות, שי גם עורך הרצאות ובהן הוא משתף אחרים בסיפור חייו. בהרצאות ובאתר שלו, "לתהום וחזרה", הוא שואף להראות לאחרים שאפשר להתגבר על הקשיים ו'לעשות מהלימון לימונדה'.

"רציתי לגרום לאנשים להבין שאפשר להתמודד כמעט עם כל דבר שנראה לנו בלתי אפשרי. כל אחד והאתגרים שלו בחיים, בכל תחום שהוא. רציתי מחוויות החיים שלי לגרום לאנשים להבין שהחיים שלנו הם בסך הכל דיי יפים, למרות שהם אולי לא תמיד נראים ככה. צריך לדעת להעריך כל רגע. גם ברגעים הכי שחורים, עם מחשבה חיובית וכוח רצון אפשר להתגבר על כל מכשול שעומד בפנינו."

"אני מאוד נהנה מההרצאות. יוצא לי לפגוש במהלכן המון סוגים של קהלים, מסטודנטים, חיילים, עובדים בארגונים, ועד לקשישים. כל אחד מהם אני פוגש ממקום מאוד אחר, כל אחד לפי הקשיים שהוא נתקל בהם בחייו."

בסוף כל הרצאה הוא מקדיש זמן לשאלות הקהל ואומר כי זה הרגע שהוא הכי נהנה ממנו. "אנשים אומרים לי שההרצאה עזרה להם לראות את החיים בפרופורציה, ושהיא נתנה להם השראה לעשות דברים שהם חולמים עליהם. בסוף אחת ההרצאות שערכתי בזמן האחרון, נעמד גבר בסביבות גיל 50 או 60 ואמר מול הקהל שכבר הרבה זמן הוא מתלבט לגבי עניין משמעותי בחיים שלו, ואחרי ששמע את ההרצאה שלי הוא מבין מה הוא הולך לעשות. אם אני מצליח לגרום לאדם לחשוב על הדברים מזווית טיפה שונה, אז עשיתי את שלי. זו תחושת סיפוק מאוד גדולה בעיני."

לאחרונה גם הרצה במסגרת אירוע של TED, שהתקיים ברופין. "זו הייתה חוויה באמת יוצאת דופן, אני קורא לזה חוויה לחיים. הייתי צריך לדחוס את כל הסיפור שלי, שבדרך כלל בהרצאה רגילה נמשך כשעה, לחמש עשרה דקות. תקופת ההכנות להרצאה הייתה מאוד אינטנסיבית. ב - TED עובדים לפי פורמט שהוא מאוד מסודר. ממש עובדים עם בימאית שמלמדת אותך איך להגיש את הטקסט, מה להדגיש ומה לא. למרות שיש לי ניסיון ואני מעביר הרצאות כבר שלוש שנים, זה היה סוג אחר של חוויה."

הוא אומר שלחזור למכללה בה למד ולהיפגש שוב עם הצוות והסטודנטים היה חוויה מיוחדת מאוד ומעיד גם שלמרות שסיים את לימודיו הוא עדיין נמצא בקשר עם המרצים שלו, איתם הוא מתייעץ בנושאים אקדמיים וגם על החיים בכלל. בינתיים שי ממשיך להרצות ולהעביר לאחרים את המסר שכל אחד מאיתנו יכול לבחור להסתכל על הצד החיובי של החיים, בדרך לכבוש עוד פסגה.