כבר לא שקופות: התכנית שנתנה לעובדות הניקיון במכללה הזדמנות ללמוד

מחזיקות לא רק מטאטא, אלא גם מחברת ועט: פרויקט במכללת אורנים אפשר לעובדות הניקיון ללמוד

תכנית "עובדות ולומדות באורנים" פעלה זו השנה הראשונה במכללה האקדמית אורנים בצפון הארץ. במסגרתה עובדות הניקיון, שמועסקות דרך חברת קבלן, יכלו להשתתף פעם בשבוע בקורסים בנושאים שונים. כך לשעה אחת בכל יום רביעי, התכנסו כ - 18 מתוך שלושים העובדות במכללה ולמדו יחד תחומים כמו אמנות, שימוש במחשב ועברית.

את היוזמה החלו שתי מרצות במכללה, ד"ר נעמי דה מלאך, מרצה בחוג ללימודי הוראת ספרות; וד"ר מרי תותרי, שמלמדת בחוג ללימודי סוציולוגיה והוראת אזרחות. השתיים גם מנהלו יחד את היחידה לעשייה אזרחית של המכללה, יוזמה ששואפת לאפשר לכל הקבוצות במוסד הלימוד להרגיש שייכות למקום.

ד"ר דה מלאך מספרת שהפרויקט התחיל דרך יוזמה שלה, במהלכה לימדה באופן אישי את אחת מעובדות הניקיון. "התיידדתי עם אחת העובדות. היא אמרה שאינה שולטת טוב בעברית, הצעתי שאלמד אותה וכך היה." היא אומרת.

היא מתארת שלאחר מספר חודשים פנתה אליה הדס רון זריז, אחת המרצות, והציעה להקים יוזמה שתאפשר לעובדות הניקיון ללמוד. "הדס ניגשה אלי ואמרה שיש לה רעיון נהדר, להקים בית ספר למנקות. החלטנו להציע זאת לכל המרצים וגם לעובדות. בהמשך הצטרפו אלינו נשים נוספות מהמכללה ויחד הפכנו לצוות מנצח."

קרוב לחמישים מרצים ומרצות במוסד הלימוד הסכימו להגיע בהתנדבות מלאה וללמד בתכנית. ד"ר תותרי מוסיפה: "זה פרויקט שגם הנהלת המכללה חיבקה. ההנהלה העניקה שעות על חשבונה, המרצים אמנם התנדבו אבל העובדות קיבלו שכר לפי שעה על לימודיהן."

"הן כבר לא שקופות, אנחנו רואים אותן בצורה שונה לחלוטין"

כך החלו העובדות והמרצים להיפגש מדי שבוע וללמוד יחד בקבוצות קטנות. מלבד השיעורים בכיתה, התקיימו גם שני מפגשים חווייתיים, באחד מהם הגיעו העובדות לרדיו המכללה, התראיינו וסיפרו על חוויותיהן. במפגש השני ביקרו בגן הבוטני ולמדו על הצמחייה.

"זו רק ההתחלה, אנחנו מקווים להמשיך גם בשנה הבאה," אומרת ד"ר תותרי. "החלטנו שנבקר גם בסביבות שלהן, כדי שיוכלו ללמד אותנו באילו עשבים הן משתמשות. זה יהיה מפגש שייתן להן להבין שגם הן יכולות להקנות לנו ידע."

"זה היה מוצלח מאוד. העובדות הרגישו טוב, זה חיזק אותן בפני המשפחות שלהן, וגם בפנינו המרצים, שכבר נמצאים ביחסים מאוד ידידותיים איתן. הקשר לא הסתיים בשעה השבועית, כשהיינו רואות אותן בשבילים ובחדרים היינו מפתחות איתן שיחה. זה אפשר להן ללמוד וגם לעבור העצמה." היא ממשיכה.

"הן היו מגיעות ללימודים בהתמדה וברצון. עבורנו, הן כבר לא שקופות, אנחנו רואות אותן בצורה שונה לחלוטין. עבורן זו הייתה הזדמנות לקחת חלק בפעילות שלשמה המכללה קיימת - למידה." מוסיפה ד"ר דה מלאך.

העצמה וגאווה מול המשפחה

אחת הנשים שהשתתפו בפרויקט היא זהבה, שעובדת כבר כ - 17 שנים במכללה בבית מרגולין בו מרוכזות המעבדות שמשמשות את לימודי הוראת המדעים. זהבה אומרת שאמנם הכירה את כל העובדות האחרות במשך שנותיה הרבות במכללה, אך מציינת שהפרויקט היה הזדמנות להתקרב ולדבר. "בסך הכל אני מכירה את כל העובדות, אבל חוץ מ'שלום שלום' לא היה לנו יותר מדי מגע, כל אחת עובדת בשעות אחרות. כולן בעלות משפחות, חלקן עם ילדים קטנים, האמת שאני המבוגרת ביותר."

היא מספרת שבתחילת הדרך, כאשר רק שמעה על התכנית היססה אך לאחר שכנועים החליטה ללכת וללמוד כדי לפתח את האהבה הגדולה שלה לאמנות. "לאט לאט, לאחר עידודה של שולה מנהלת בית מרגולין, הלכתי ברצון. היא עודדה אותי בכל יום רביעי שאלך לשיעור ושאלה 'נו זהבה, את הולכת?'. היה לנו זמן להכיר אחת את השנייה ואחר כך היינו עובדות ומציירות. כשאמרתי לבעלי ולאחיות שלי שאני לומדת, הן מאוד התלהבו ואמרו 'הגיע הזמן שתעשי משהו עם עצמך'."

"זה לא דבר שהוא מובן מאליו," היא מוסיפה. "אני מודה לכל המרצים שהתנדבו ולמנהל העבודה שלנו שהסכים להקדיש שעה מהזמן לאמנות. לא היה אף פעם דבר כזה במכללה."

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• סטודנטים תומכים במאבק עובדי הניקיון באוניברסיטת תל-אביב
• אלפי סטודנטים התגייסו למאבק מרגש למען מאבטח האוניברסיטה
• מהי המחווה המרגשת של סטודנטים למען קשיש בודד שביתו נהרס?
• פרויקט שיזם סטודנט שואף לשבור את הבדידות והכל דרך ארוחות שישי

"אם נשים לב ונעשה אפילו משהו קטן למענן, זה יהיה לטובת כולם"

בשבוע שעבר התקיים טקס הסיום של התכנית, שנערך במעמד חגיגי בנוכחות ראשי המכללה, שהעניקו תעודות גמר לכל העובדות. במהלך הטקס הן גם הציגו את עבודות הגמר שלהן באמנות ובמחשבים וקראו שיר בפני הנוכחים.

"גם הקבלן של חברת כוח האדם הגיע לטקס. ראו שהוא מאוד התרגש. הוא אמר שיש לו 1,600 עובדים ועובדות שפועלים ממשרדי ראש הממשלה ועד מכללות ואוניברסיטאות, ושבאף מקום לא חשבו כך על העובדות, התעניינו בהן ורצו להעצים אותן." אומרת ד"ר תותרי.

"אחת העובדות סיפרה שהיא מאושרת מכך שהיא לא מחזיקה רק מטאטא אלא גם מחברת ועט, אם כי אמרה שגם מטאטא זה בסדר. אחרת אמרה שהיא מרגישה גאווה עצומה לבוא ולהגיד לבני משפחתה שהיא הולכת ללמוד." מוסיפה ד"ר דה מלאך. לדבריה, לאחר הצלחת הפרויקט בוחנים במכללה את האפשרות להעביר את העובדות להעסקה ישירה. כמו כן, התכנית צפויה להמשיך לפעול גם בשנה הבאה.

"אני מקווה שהפרויקט יתרחב גם למוסדות נוספים. אני חושבת שברוב המוסדות מרבית הצוות בא מיישובים מוחלשים. אם אנשים ישימו לב ויתחילו לראות בהן אנשים שכדאי לעשות למענן, אפילו משהו קטן, זה יהיה לטובת כולם." אומרת ד"ר תותרי. ד"ר דה מלאך מסכימה איתה ומוסיפה: "ברור שאנחנו מתכוונים להמשיך, אף אחד לא רוצה להחמיץ את השמחה ההדדית של כל המשתתפים בפרויקט."

גם זהבה מציינת כי טקס הסיום היה מרגש במיוחד עבורה ואומרת שתשמח מאוד להמשיך ללמוד, "היה מרגש מאוד. הם עשו את זה באמת באהבה גדולה מאוד." היא מציינת שאחד מתחומי העניין שלה הוא שירה ושהיא הייתה שמחה אילו גם בתכנית תהיה לה הזדמנות לפתח את התחביב שלה, לאחר שבעבר השתתפה במקהלת המכללה. "אולי בשנה הבאה תהיה גם מקהלה בקורס, אנחנו נציע את זה. אני מאוד הייתי רוצה להמשיך גם בשנה הבאה."