הסטודנטית שתהיה הרופאה הראשונה בישראל עם לקות ראייה

הכירו את הסטודנטית לקוית הראייה הראשונה בישראל שלומדת רפואה

"אין אתגר שלא ניתן למצוא לו פתרון, יש אתגר שלא השקענו בו מספיק מחשבה"

קרן עמיאל לוין, בת 26, מתמודדת מלידה עם ניסטגמוס, ריצוד לא רצוני בעיניים שמביא לקוצר ראייה. זהו מצב תורשתי אותו ירשה מאביה, גם הוא לקוי ראייה. במהלך הילדות אביה עודד אותה להצטיין ולעשות הכל כדי להגשים את חלומותיה. היא מעידה על עצמה שכבר אז התחברה למקצועות הריאליים והיא סיימה את הבגרויות בהצטיינות, עם בגרות במתמטיקה ובאנגלית ברמת 5 יחידות. היא גם נבחנה בפסיכומטרי בזמן התיכון וקיבלה ציון גבוה.

עם זאת, ולמרות שהחלום להיות רופאה קינן בה כבר אז, היא התמודדה עם לבטים לא פשוטים בנוגע לבחירת מסלול הלימודים שלה. "זה משהו שהיה לי קשה להודות בו, גם בפני עצמי." היא מודה. "כשיש לך מגבלה יש איזו שהיא תקרת זכוכית, גבול שלא ניתן לפרוץ אותו. מקצוע כמו רפואה נמצא מעל הגבול המטפורי הזה."

כך, אחרי שסיימה את השירות בהתנדבות בצה"ל, נרשמה ללימודי הנדסה בטכניון, אבל כבר בתחילת הלימודים, הבינה שהיא לא שלמה עם הבחירה. היא החליטה לא לוותר וללכת עם הלב למרות הקושי. "מהר מאוד הרגשתי שאני לא נמצאת במקום שלי." היא מתארת. "החלטתי ללכת עד הסוף עם החלומות שלי. הפסקתי את לימודי ההנדסה, ניגשתי שוב לפסיכומטרי ושנה לאחר מכן חזרתי לטכניון כסטודנטית לרפואה מן המניין. כבר בסמסטר הראשון ללימודי הרפואה קיבלתי מצטיין דיקן, מה שנתן לי את החותם האחרון שהגעתי למקום שמתאים לי."

כמו כל סטודנט ללימודי רפואה, גם קרן מעידה שמדובר בלימודים מאתגרים במיוחד. כלקוית ראייה, מתווספים כמובן כמה קשיים נוספים. עם זאת, היא טוענת שההתקדמות הטכנולוגית הופכת היום את הלימודים לקלים הרבה יותר לאנשים עם מוגבלות. כך למשל, בקורסים כמו אנטומיה, שדורשים ראייה טובה לצורך ביצוע של ניתוחים, היא נעזרת במשקפיים מיוחדים, מהסוג שרופאים מרכיבים בחדרי הניתוח. "אני נעזרת הרבה בטכנולוגיה יום יומית, כמו אייפד, וסמארטפון, כמו כולנו כנראה." היא מוסיפה.

היא אומרת שעבורה, חלק חשוב בהצלחה נוגע גם לצורת החשיבה וההתמודדות עם קושי. "אני חושבת שהנוסחה הנכונה היא לזהות את האתגרים שבדרך ולחשוב 'מחוץ קופסה' כדי למצוא פתרון אופטימלי. לפי צורת החשיבה שלי אין אתגר שלא ניתן למצוא לו פתרון. יש אתגר שלא השקענו בו מספיק מחשבה."

"חשוב שכחברה נראה מעבר למקל או לכלב הנחיה"

החודש צוין ברחבי הארץ "בליינד דיי", יום ההזדהות עם עיוורים ולקויי ראייה. גם בכנסת ציינו את יום העיוור, ובמהלך היום עסקו הוועדות השונות בקידום האוכלוסייה לקוית הראייה בישראל. בין הדוברים באירוע המיוחד הייתה גם קרן, שהגיעה כדי לספר את סיפורה ולתרום למאמץ המשותף להעלאת המודעות ולקידום זכויותיהם של לקויי הראייה.

"אני חושבת שהחברה הישראלית היא מאוד חמה ותומכת, הישראלים יהיו הראשונים לעזור לאדם עם כלב נחיה או מקל. אבל מצד שני, קשה לנו כחברה לראות את אותם אנשים עם מקל כמצליחים. המחשבה הראשונה שלנו תהיה סוג של רחמים ורצון לעזור, אבל קשה לנו לראות את האדם שמאחורי המקל, להסתכל עליו כאדם עם חיי חברה ומשפחה, כזה שעוסק במקצוע מצליח. בדיוק לזה נועד יום העיוור, כדי שאנחנו כחברה נעצום את העיניים ונראה מעבר למקל או לכלב הנחיה." היא אומרת.

מלבד זאת, קרן היא גם אחת המנהלות של עמוד הפייסבוק "סיכוי שווה", שבא לסייע לאנשים עם מוגבלויות להשתלב בעבודה ובחברה. את הדף, שייסד לפני כשנתיים אורן הלמן, מנהלים בהתנדבות כמה עשרות מתנדבים, שרובם מתמודדים עם מוגבלות בעצמם. כך הם מעלים סיפורים של אנשים עם מוגבלויות ומפרסמים משרות שמתאימות להם.

"המטרה של העמוד הזה היא שילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה, מתוך הבנה שיש המון אנשים מוכשרים ואיכותיים עם מוגבלות, שצלחו את אתגר הלימודים, אבל כשהם מגיעים לעולם התעסוקה הדלתות נסגרות בפניהם והם לא מקבלים סיכוי שווה ואמיתי להשתלבות." היא אומרת. "נוצר מצב אבסורדי כשאדם עם מוגבלות מגיע לראיון עבודה, חלק מהמעסיקים מצליחים לראות בעיקר את המגבלה ופחות את האדם ואת הכישורים והמיומנויות שלו. זה מה ש'סיכוי שווה' בא לשנות."

גולשים שאהבו את זה קראו גם:

• סטודנטים לרפואה השתתפו במרוץ כדי לממן ניתוח לילדה בת ארבע
• סטודנט לרפואה הקים מיזם שבא לשבור את שוק ההכנה לפסיכומטרי
• הסטודנט שעשה פסיכומטרי שבע פעמים - והכל כדי להתקבל לרפואה
• סטודנטית ובלוגרית אופנה כובשת את הרשת, למרות מחלת ניוון השרירים

"תפרצו גבולות, תהיו אתם השינוי שאנחנו מייחלים לו"

קרן מספרת שלאורך תהליך הקבלה ללימודים וגם במהלכם זכתה לפרגון אך גם לתגובות חיוביות פחות. "קיבלתי המון תגובות תומכות שחיזקו אותי ועודדו אותי להמשיך בדרך שלעיתים הייתה לא פשוטה. עם זאת, כמו בכל רעיון חדש גם במקרה שלי היו גם תגובות מפרגנות פחות. חלקן לדעתי נובע מחוסר ידע או היכרות אישית איתי. אני מאמינה שזה 'המחיר' שאני משלמת בשל היותי לקוית הראייה הראשונה בארץ שלומדת רפואה."

היא אומרת שהיא מקווה שהסיפור שלה יהווה השראה לצעירים אחרים ללכת ללמוד למרות המוגבלות. "הייתי רוצה שסטודנטים עם לקות ראייה או מוגבלות בכלל יהיו נאמנים לעצמם וילכו עם השאיפות והחלומות שלהם, גם אם לפעמים החברה מסביב משדרת לנו שזה לא אפשרי, ושאנחנו לא יכולים. החברה עצמה מגבילה אותנו הרבה יותר מהמגבלה עצמה, וזה משהו שחייבים לשנות. לכו עם החלומות שלכם, תפרצו גבולות, תהיו אתם השינוי שאתם כל כך מייחלים לו."

יש לה גם מסר חשוב להעביר לסטודנטים ללא מוגבלות. "הייתי רוצה שתסתכלו סביבכם, בהרצאות יושבים לידכם אנשים עם מגבלה שלעיתים לא נראית לעין כלל. עזרו להם. בהרצאות יש מקומות שמורים לאנשים עם מוגבלויות, השאירו אותם פנויים. בשבילכם זה עניין של נוחות, מבחינתם זה ההבדל בין להיות בהרצאה וללמוד כמו כולם לבין להרגיש מוגבל ולא שייך."

בינתיים, ממשיכה קרן בכל הכוח בדרכה להיות רופאה. היא אומרת שהיא עדיין לא בטוחה באיזה כיוון תבחר מבין ההתמחויות הרבות בעולם הרפואה אך מציינת שהיא נוטה לתחום בריאות הנפש. "ברור לי שלא אבחר בכיוונים כמו כירורגיה או התמחויות אחרות שמסתמכות על ראיה טובה, ייתכן ואבחר בכיוון של פסיכיאטריה. אני חושבת שיש המון סטיגמות סביב מחלות נפש וזה משהו שהייתי רוצה לשנות. מחלת נפש צריכה להיות משהו שאפשר לדבר עליו בדיוק כמו כל מחלה אחרת. אין שום סיבה שפגועי נפש יפחדו לדבר על מחלתם ויחיו בבושה מתמדת."