יוזמת "ניחוחות מן העבר" מחברת בין סטודנטים לניצולי שואה דרך המטבח

"התפקיד שלנו הוא לשמור על הגחלת": סטודנטית יזמה פרויקט שמחבר בין סטודנטים לניצולי שואה באמצעות אוכל

"ניחוחות מן העבר" הוא פרויקט שהקימה הסטודנטית רעות עפרוני בתמיכתה של אגודת הסטודנטים במרכז הבינתחומי הרצליה, שבא לקרב בין סטודנטים לבין ניצולות שואה דרך בישול משותף. המפגשים בין הסטודנטים לבין ניצולי השואה הולידו ספר מתכונים, שהושק במהלך יום המעשים הטובים באירוע חגיגי, בו השתתפו גם שופטי התכנית "מאסטר שף".

מהתנדבות לצורך קבלת מלגה, לקשר לכל החיים

רעות, כיום סטודנטית בשנה השנייה ללימודי כלכלה ומנהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה, החלה להתנדב עם ניצולי שואה דרך שעות ההתנדבות שנדרשה לבצע כחלק מקבלת מלגת IMPACT. "בחרתי להתנדב עם ניצולי שואה, דווקא בגלל שאני באה ממשפחה שבה סבא וסבתא שלי הם לא ניצולי שואה, כשהכוונה הייתה להכיר את האוכלוסייה הזו יותר מקרוב. במהלך שעות ההתנדבות, הקשר ביני לבין ניצולת השואה שביקרתי מדי שבוע הפך להיות ממש קרוב, אחרי חודשיים הבנתי שאני רוצה לעשות משהו למען האוכלוסייה הזו." מספרת רעות.

"ראיתי שקיים צורך אצלם שאני רוצה לענות עליו. קודם כל, זו אוכלוסייה מאוד בודדה. למרות שיש ניצולים שנמצאים בקשר עם בני המשפחה שלהם, לרוב הנכדים והנינים גרים רחוק ממקום המגורים של הניצולים, שמרגישים בדידות גדולה. בנוסף, הם מאוד זקוקים לחברה צעירה, הם מאוד מעוניינים לשמוע על החוויות שלנו, בזמן שמה שסובב אותם זה מחלות ותרופות. הם צריכים משהו שיעזור להפיח קצת חיים."

בזמן ההתנדבות, הכירה את יוכבד אברמוביץ', שהייתה ילדה בתקופת השואה. הקשר החזק שנרקם בין רעות ליוכבד דרך השיחות מעל סירי הפלפלים הממולאים, הביא את רעות ליזום פרויקט שיאפשר לסטודנטים אחרים להכיר את ניצולי השואה, במסגרת נוחה ללוח הזמנים העמוס והתובעני שלהם בזמן הלימודים. "את ההתנדבות שלי כחלק מהמלגה ביצעתי במשך שנה שלמה, שבה ידעתי שיש לי יום קבוע בשבוע, ושעה קבועה שבה אני נפגשת עם הניצולה שלי. לסטודנטים, להתנדב לשנה שלמה יכול להיות קצת קשה. הפרויקט שעלה כולל חמישה מפגשים, סכום שלסטודנטים יהיה קל יותר להתחייב אליו."

"לשנות את הקונוטציה למשהו חיובי"

את הפרויקט שנולד בחרה עפרוני למקד בתחום הבישול. "רציתי שסגנון המפגשים יהיה משהו שבאמת יפיח שמחה בניצולי השואה. לרוב, כששומעים שאתה הולך להתנדב עם ניצול שואה, האסוציאציה יכולה להיות שלילית, ישר חושבים על הסיפור העצוב באושוויץ. רציתי לשנות את הקונוטציה הזאת למשהו חיובי, שמפיח חיים." היא אומרת, ומציינת שהחיבור לאוכל בא גם לסייע לסטודנטים. "סטודנטים רבים חיים מחוץ לבית של ההורים, וכל העניין של בישול הוא משהו שחשוב ללמוד. מה יותר טוב מללמוד את הבישול בצורתו האותנטית, ודרך זה גם לשמוע את הסיפור של אותו ניצול שואה?"

היוזמה חיברה בין 13 ניצולות שואה לבין 26 סטודנטים. כל אחת מהניצולות בחרה תבשיל אחד, שהזכיר לה את בית אימא, ודרכו יכלו הסטודנטים לשמוע את הסיפור האישי שלה. "תבשילים רבים הזכירו לניצולות את הילדות ומה שלא היה להן בזמן המלחמה. לחלק מהמתכונים, שנוצרו בתקופת השואה, הן עשו אינטרפרטציה של היום, הוסיפו כל מיני תבלינים שלא היה אפשר להשיג אז, או ירקות שהיה קשה להגיש בתקופת המלחמה." אומרת רעות.

כחלק משאיפתה להנחיל את המתכונים, ואיתם גם את הידע והסיפורים הלאה, לדורות הבאים, חיברו במהלך הפרויקט את התבשילים לספר מתכונים מיוחד. כל אחת מניצולות השואה בחרה מתכון, אליו הרגישה מחוברת ולימדה את הסטודנטים כיצד להכין אותו.

"הכוונה שלי היא שהקשר בין המתנדבים לניצולי השואה ימשיך להתקיים גם אחרי הפרויקט, שימשיכו להתקשר אליהם בחגים, בימי ההולדת, וגם יבואו לבקר אותם." ממשיכה רעות ומרחיבה על כוונתה בהכנת הספר ובפרויקט כולו. "יש המון פעילויות לקראת יום השואה, כל מיני ערבים בהם מזמינים אותם לדבר, אני סולדת מזה, בגלל זה גם בחרתי שהפרויקט לא יתקיים בסמוך ליום השואה. צריך לזכור אותם באופן שלא מזוהה רק עם היום הספציפי, כי ברוב השנה הם מרגישים נורא לבד."

הפרויקט נחתם בשבוע שעבר במסגרת "יום מעשים טובים" הארצי שצוין ב - 15 למרץ, באירוע חגיגי שבו נפגשו הסטודנטים והניצולים גם עם שופטי התכנית "מאסטר שף". מיכל אנסקי, חיים כהן, יונתן רושפלד ואייל שני הגיעו לטעום את המנות ובעיקר לשמוע את הסיפורים שמאחוריהן והזיכרונות שהן מעוררות. למפגש הוזמנו גם קרובי משפחתם של ניצולי השואה, כך שכל הנוכחים זכו להרגיש את חוויות הסטודנטים לאורך הפרויקט.

במהלך האירוע, אמרה ה'שופטת' מיכל אנסקי כי "אני מרגישה כבוד גדול, וגם מרגישה קצת נכדה של כל אחת ואחד מכם." היא שיתפה בזיכרונות הילדות שלה מסבתה, ושל סיפוריה על אחיה ואחיותיה שנרצחו באושוויץ. "הזיכרונות של הטעם מרכיבים את מי שאנחנו, ולכן הפרויקט הזה כל כך חשוב. אם הידע והטכניקות האלה יישכחו, לא יהיה לנו עמוד שדרה ונעוף ברוח," אמרה.

רעות מציינת שלפני הגעת השופטים, יצרה קשר עם בעל קייטרינג שהיה מוכן להכין בהתנדבות את כל התבשילים, ממש לפי המפורט בספר המתכונים. "כל התבשילים האלה, כ - 500 מנות, חולקו בחינם לכלל הסטודנטים והציבור שהגיע לאירוע, במטרה שכולם ירגישו את הטעמים מן העבר." היא אומרת.

גולשים שקראו את זה אהבו גם:

• "לא ניצולים, שורדים": הסטודנטים של תא אלפ"ה בבן גוריון למען ניצולי השואה
• בתכנית "כאן גרים" מתגוררים סטודנטים על ניצולי שואה, וגם מקבלים מלגה
• הפרויקט הסטודנטיאלי שבא לשבור את הבדידות דרך ארוחות שישי
• מרגש: כיצד נרתמו סטודנטים לעזור לקשיש בודד שביתו נהרס?
• על סטודנטים ואוכל: מפסיקים לפחד, מתחילים לבשל

"כשאני רואה אותה מחייכת, זה באמת שווה הכל"

רעות מספרת שהיא שומרת על קשר קרוב ומיוחד עם יוכבד גם כיום. "הקשר שלי איתה הוא ממש כמו עם סבתא. אנחנו מדברות כל יום בטלפון, אני מגדירה אותה באמת כסבתא שלישית שלי." היא גם מתארת כיצד דרך המפגשים התחילה גם ללמד את יוכבד כיצד להשתמש במחשב.

"כשהכרתי אותה, ראיתי עד כמה היא כמהה לשמוע על מה שקורה לי ועל המדיה החדשה. אני ראיתי שהיא כן פעילה וכן רוצה להיות יותר מעורבת במה שקורה. הבאתי לה מחשב שקיבלתי בהתנדבות, ועכשיו כשאני באה אליה, אני ממש מלמדת אותה על המחשב. אפילו פתחתי לה דף פייסבוק." היא אומרת.

"מבחינתה זה ממש כאילו יש לה עכשיו חיים חדשים. דרך הפייסבוק היא זוכה עכשיו לראות תמונות של הנכדים והנינים שלה, שלא ראתה הרבה זמן. עכשיו היא רואה אותם ב - LIVE, למשל דרך סקייפ או תמונות ששולחים לה. בשבילי, להשיג לה את המחשב ולראות אותה משתמשת בו, זה עושה לי טוב. כשאני רואה אותה מחייכת וצוחקת, זה באמת שווה הכל. אני יודעת שהבאתי חיים חדשים למישהי שבאמת הייתה זקוקה לזה."

היא אומרת שהיא בהחלט שואפת לקדם הלאה את "ניחוחות מן העבר" ופועלת כעת להפוך אותו ליוזמה קבועה כפרויקט שנתי, שיפעל במוסדות לימוד ברחבי הארץ. "אני חושבת שאין דבר חשוב יותר מלפעול עבור ניצולי השואה, כי זה באמת דור שהולך ונעלם." היא אומרת. "זו אולי נראית כמו קלישאה שאנחנו שומעים הרבה, אבל התפקיד שלנו כרגע הוא לשמור על אותה גחלת שלהם ולהנציח את הסיפורים שלהם."