כל פעם מחדש: מה הטעויות שסטודנטים עושים בתקופת הבחינות?

הטעויות שכל סטודנט עושה בתקופת המבחנים

או: איך להימנע ממועדי ב'?

תקופת המבחנים כבר החלה, ועבור סטודנטים רבים זו תחילתו של הסיוט הקבוע. עבור אותם אנשים, זו יריית הפתיחה לתקופה שבה נראה כאילו נגזר עלינו לסבול ולהתמודד עם אתגרים שאי אפשר לצלוח.

למה אנחנו נופלים תמיד לאותן טעויות? מדוע אנחנו מעגלים פינות בזמן הסמסטר ואז מסרבים לשבת ללמוד בשבוע שלפני הבחינה? מה הסיבה לכך שכולנו נפגשים כל פעם מחדש במועד ב'? יש מי שיגידו שהאשם הוא באורח החיים העמוס והתובעני שסטודנטים מוצאים את עצמם חיים. אחרים אולי יגידו שזה פשוט זורם לנו בדם, כבר משחר הימים. מה שבטוח הוא שבכל סמסטר מחדש, אנחנו נופלים לאותה שגרה מזיקה.

אם אתם סטודנטים מצטיינים, שהתחילו ללמוד למבחנים כבר בתחילת הסמסטר, הסיטואציות הבאות לא יגידו לכם דבר. אבל אם אתם משתייכים לרוב המוחלט של הלומדים באקדמיה, תקופת המבחנים הזו הולכת להיראות לכם מוכרת, אולי אפילו מוכרת מדיי. האם יש דרך לשנות את המצב?

לפני המבחן

"אני אתחיל ללמוד בשעה 7 בערב"
השעה - 19:02
"מאוחר מדי, אתחיל ללמוד בשמונה במקום."

בימים שלפני המבחן, אנחנו מתחילים תמיד חדורי מוטיבציה, ומשוכנעים שהפעם נתמיד ונלמד כמו שצריך. איפה שהוא בדרך, השאיפה הזו מתמוססת עד שבסופו של דבר אנחנו מוצאים את עצמנו עושים כל דבר אחר, העיקר לא ללמוד.

אולי הפיתויים הם פשוט רבים מדיי. או שאולי כוח הרצון שלנו פשוט חלש מידי. בין אם מדובר בטלוויזיה, במקרר, במפגשים עם החברים או פשוט בעוד אוסף של סרטוני חתולים ביוטיוב, משהו עומד שם וחוצץ בינינו לבין הלמידה האפקטיבית.

בזמן המבחן

התשובה שהגעתם אליה היא 23
התשובות המוצעות בטופס: 170, 195, 264, 360
השיקול שלכם: טוב, 170 היא התשובה הכי קרובה ל - 23, אז היא כנראה הנכונה.

המבחן בעיצומו ודממת אלחוט שוררת באולם הבחינה. אתם מסתכלים מסביבכם, והבעה של תדהמה מוחלטת מתפשטת לכם על הפנים. כולם נראים כאילו הם (איכשהו) יודעים מה הם עושים, אבל לכם אין מושג. "מתי בכלל למדנו את הדברים האלה?" אתם בטח חושבים לעצמכם. מבחן שלא למדתם אליו נעשה דומה מאוד למילוי טופס לוטו. אתם עוברים לניחוש טהור. אתם אומרים לעצמכם שעדיף לכתוב משהו על הטופס מאשר לא למלא שום דבר ואז נותנים למזל לעשות את שלו.

בסופו של דבר, המצב חוזר על עצמו. למרות שממש קיוויתם שתהיו הראשונים שיגישו את המבחן כי הם ידעו את כל התשובות, אתם באמת מוצאים את עצמכם מגישים ראשונים, אבל הפעם זה בגלל שלא היה לכם מושג מה לכתוב.

גולשים שקראו את זה אהבו גם:

• המקום שבו נמצא המאה: איפה באמת מצליחים ללמוד למבחן?
• אוכלים, לומדים וגם מקטרים: מה לאכול בתקופת המבחנים?
• האם אפשר לעבור את תקופת המבחנים ולהישאר בחיים?
• אז מה סטודנטים באמת עושים במקום ללמוד לבחינות?

אחרי המבחן

החברים שלכם: מתווכחים אם התשובה בתרגיל הייתה 75 או 80
אתם: שותקים בצד, כי התשובה שלכם בכלל הייתה מינוס 4

חשבתם שהסתיימה הבחינה ואיתה נגמרו כל הבעיות שלכם? טעות מרה. זה בדיוק הזמן בו מתחיל הסיוט של כל סטודנט שלא למד: השוואת תשובות. זה שלב העדות המוחצת, בו אתם מבינים שגם שביב התקווה שהיה לכם לגבי התשובות שכתבתם, התפוגג.
ואז מגיע כמובן שלב ההכחשה. אתם אומרים לעצמכם שהמבחן היה קשה מדיי, שהמרצה לא היה ברור מספיק ושהקורס הזה פשוט לא היה לטובתכם מההתחלה. אז במקום ללמוד מהטעויות ולהפיק לקחים למבחן הבא, אתם כבר אומרים לעצמכם שגם ככה כולנו ניפגש במועד ב'.

אז אולי הפעם כדאי ליישם כמה מעקרונות הפסיכולוגיה החיובית ולומר לעצמנו שבפעם הבאה נצליח יותר, וכמובן גם לעשות משהו כדי לממש את המשאלה הזו, אולי אפילו לפני סמסטר ב'.  מי יודע, אולי מכאן יבוא הסוף לשרשרת הטעויות?