מה חושבים סטודנטים ללימודי הוראה על עתיד מערכת החינוך בישראל?

מבט מבפנים על מערכת החינוך: סטודנטים להוראה על הצפיפות בכיתות

מצב מערכת החינוך הישראלית יוצר לאחרונה סערות לא קטנות. כולנו שמענו על "מחאת הסרדינים", שפתחו הורים ואנשי חינוך בתגובה על הצפיפות הגדולה בכיתות הלימוד בארץ. בשבוע שעבר, הכריז שר החינוך נפתלי בנט כי יפעל "להוציא את הסרדינים מהכיתות" והציג רפורמה לצמצום מספר הילדים בכיתה בבתי ספר יסודיים ל - 34. בנוסף, קרא בנט להפעלת תכנית בשם 'מורה שני', בה ישולבו אלפי סטודנטים לחינוך בכיתות וילמדו לצד המורים הוותיקים. רבים בארגוני ההורים והמורים בירכו על ההצעות האלה, אבל יש גם מי שטוענים שיש עדיין הרבה עבודה לפנינו.

מה חושבים הסטודנטים לחינוך על כל המצב? מה דעתם של אלו שמהווים את העתיד של החינוך הישראלי, שבעוד מספר שנים ישתלבו בבתי הספר בכל הארץ? דיברנו עם כמה סטודנטיות להוראה על הרפורמה ועל דרכים בהן אפשר לנסות ולשפר את החינוך הישראלי.

סערות ברשת - סטודנטים בעד ונגד הרפורמה

נראה שאף אחד לא יכול להישאר אדיש למול המתרחש במערכת החינוך, וגם הרשת גועשת. בתור מי שאמורים לעמוד בעוד כמה שנים מול הלוח ולהוביל את החינוך במדינה, הסטודנטים להוראה יושפעו מהשינויים הצפויים באופן ישיר למדיי. מדיונים נסערים בפייסבוק ועד לטוקבקים זועמים, אפשר לראות שדעות הסטודנטים חלוקות בכל מה שקשור לרפורמות החדשות שמובטחות להם.

תכנית "מורה שני בכיתה" היא בעלת חשיבות גדולה במיוחד לסטודנטים לתואר ראשון בתחומי ההוראה. עד היום, סטודנטים בשנה הרביעית ללימודי החינוך השתלבו בהתנסות מעשית בהוראה במוסדות הלימוד. לפי הרפורמה, הם יכנסו לכיתות כבר מהשנה השלישית, וילׇמדו יחד באותה כיתה עם מורים מנוסים וותיקים, שלמעשה יחנכו אותם למקצוע תוך כדי עבודה. חלק מהסטודנטים רואים בחיוב את ההצעה וחושבים שמדובר ברעיון טוב ויעיל ששני הצדדים, המורים והמורים- לעתיד, יכולים להרוויח ממנו. המורים יקבלו עוד עזרה שתקל עליהם ללמד והסטודנטים כמובן יוכלו ללמוד בשטח ובזמן אמת איך זה באמת לעמוד בפני כיתה.

עם זאת, לא כולם שמחים כל כך על היוזמה. מגיבים אחרים הביעו התנגדות לתכנית, בעיקר בגלל שבשלב ראשוני, הסטודנטים לא יקבלו שכר על עבודתם מפאת היעדר תקציב מתאים. כך, למשל, הרחיק וטען אחד הסטודנטים כי למרות הרעיון הטוב שמאחורי 'מורה שני', אפשר לראות שהמטרה מאחורי התכנית היא להוסיף כוח עבודה מבלי לשלם לו, מה שבעיניו בא לא לטובת המורים ולא לטובת הסטודנטים. לדעתם של רוב מתנגדי התכנית, הפתרון הוא לא להוסיף מורים לכל שיעור, אלא להקטין את גודל הכיתות, כך שבכל אחת יהיו פחות תלמידים.

לא כמה, אלא איך - על שיטות הוראה ועתיד החינוך

ירדן (23), שמתחילה בקרוב את השנה השנייה ללימודי החינוך, מספרת שהרפורמות והמחאה בכלל בהחלט מעסיקות את הסטודנטים להוראה בקמפוס. בתור מי שחוו על בשרם את הצפיפות בכיתות בתור תלמידים, כעת, כשהם בעלי פרספקטיבה רחבה יותר ומבט יותר ביקורתי, המצב נראה להם מטריד מאוד. "המחאה מוצדקת לחלוטין. מורה אחד על ארבעים תלמידים זה מגוחך," טוענת ירדן. "המורים לא יכולים בשום צורה לתת ככה יחס אישי לתלמידים. לא ש - 32 תלמידים זה מצב יותר אידיאלי, אבל מורה שני בכיתה בהחלט יכול לעזור. השאלה היא, כמובן, איך מבצעים את זה בפועל."

לדעתה, אחד הנושאים הבעייתיים יותר בחינוך בארץ הוא הסתמכות על הוראה פרונטלית. היא מתייחסת לרפורמות חינוכיות שקרו לאחרונה בעולם, כמו למשל בפינלנד, ומסבירה שבאמצעות העברה של שיעורים שהם לא בהכרח פרונטליים, אפשר להפוך את הלמידה לאיכותית יותר. "בעיני, לא רק היחס הכמותי של מורים לעומת תלמידים הוא דרך לפתור את הבעיה, אלא גם דרך ההוראה עצמה יכולה להיות תשובה. למשל, הוספת שיעורים שבהם נותנים עזרה אישית לתלמידים שמתקשים" היא מציינת.

היא מתארת גם שבאופן אישי, כמי שאמורה לצאת להוראה בקרוב, מצב החינוך היום בהחלט יוצר אצלה חששות. היא עצמה מגיעה לאקדמיה לאחר ששירתה בחיל חינוך, ולימדה עברית במסגרת שירותה הצבאי לתלמידים אתיופים ודרוזים. מאחר שמדובר באוכלוסיות עם קשיים רבים, מחלקים את התלמידים לכיתות קטנות, של כ - 14 תלמידים, מה שמוביל לשיפור משמעותי. ירדן משתפת שהמצב בכיתות היום הוא אחת הסיבות שבגללן היא לא בהכרח מכוונת להוראה במסגרות פרונטליות, אלא שואפת לכיוון של מסגרות החינוך הבלתי פורמלי. לדבריה, "התנאים בכיתה יוצרים בעיה למורים. עם 40 ילדים בכיתה, הם מקדישים חצי מהזמן שלהם לבעיות משמעת, ולא ללימוד אמיתי."היא מספרת שלמרות האהבה הגדולה שיש לה להוראה, היא כנראה תמשיך ללימודי דרמה תרפיה או ללימודי תעודה בחינוך טיפולי.

גולשים שקראו את זה אהבו גם:

• השכלה גבוהה לפי רובי ריבלין: מה צריך להשתנות באקדמיה?
• יזמות חברתית בקמפוס: סטודנטים תורמים למען החברה
• איציק שמולי: תפקיד הסטודנטים הוא לצאת להיאבק
• תואר או ניסיון? השאלות שמטרידות את כולנו

פחות תלמידים 'מתפספסים' - מה אפשר ללמוד מהחינוך המיוחד?

אסתי (26), מתחילה בימים אלה את ההתנסות המעשית בסיום לימודי חינוך מיוחד ותעודת הוראה. היא מספרת כי במערכת החינוך המיוחד, בה היא מבצעת את ההתמחות שלה, גודל הכיתות באופן טבעי הוא קטן יחסית, נתון שרחוק מאוד בהשוואה למתרחש בחינוך הרגיל. היא טוענת שכאשר ישנם הרבה תלמידים בכיתה, כמו בחינוך הרגיל, המורים מתקשים להתייחס באופן אישי לכל אחד מהם בזמן השיעורים וכך הם נפגעים לאורך שנת הלימודים.

לדבריה, מערכת החינוך הרגיל בישראל יכולה ללמוד הרבה מהחינוך המיוחד, בכל הנוגע לחלוקת הכיתות, להתייחסות לתלמידים ולהתנהלות מול ההורים. "לדעתי כל ילד הוא מיוחד ולכן בעיני כל ילד צריך חינוך 'מיוחד'", היא מוסיפה, ומציינת שמורים כיום יכולים להרוויח הרבה דרך יישום עקרונות מהחינוך המיוחד, מה שצריך לבוא לידי ביטוי גם בהכשרה שהם מקבלים במהלך הלימודים.

בקשר לרפורמות הצפויות, אסתי מסכימה שמדובר ביוזמה שיכולה לשפר מאוד את הלמידה, וגם להועיל לסטודנטים המתלמדים, שיכולים לזכות בניסיון נוסף לקורות החיים שלהם. "התלמידים תמיד יזכו בזה שיש עוד מורה בשיעור." היא אומרת, "המורה יכול לקחת קבוצה וללמד וכך גם עוזר ההוראה, ככה פחות תלמידים מתפספסים."

עם זאת, היא מביעה התנגדות לכך שהסטודנטים המתלמדים לא יקבלו שכר על תקופת ההכשרה, "למה ללא תשלום? האם סטודנטים הם עובדי חינם? הם משקיעים יותר ממורה רגיל." היא אומרת. למרות זאת, היא מביעה אופטימיות בקשר ליישום השינויים, גם אם לא בהכרח נראה מיד את התוצאות בשטח. "בדרך כלל שינויים במערכת כזאת לוקחים זמן. אני מקווה שהשינויים האלה יביאו תועלת לתלמידים."