החיים עם הפרעת קשב: סרט סטודנטים באריאל בפסטיבל הקולנוע בירושלים

אחותי, אני ו - ADHD - סרט סטודנטים מאריאל הוקרן בפסטיבל הקולנוע בירושלים

הפרעות קשב וריכוז משפיעות לא רק על התפקוד בלימודים, אלא על תחומים רבים בחיים האישיים של סטודנטים וצעירים. סרט גמר של סטודנטית מאוניברסיטת אריאל בוחן את ההשפעות האלה ואת האופן שבו הן מעצבות חיים של משפחה שלמה. הדס בן חיים, אשר סיימה לפני שנה את התואר ראשון בתקשורת בהתמחות לימודי קולנוע וטלוויזיה, יצרה את הסרט התיעודי הקצר "עינב א', עינב ב'", שמתאר את סיפורה של אחותה הצעירה, עינב, ואת ההתמודדות שלה עם ADHD. הסרט הוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים, שהתקיים בשבוע שעבר בין התאריכים 9 - 19 ליולי, שם השתתף בתחרות הסרט הישראלי הקצר.

עינב של אז וזו של היום - לחיות עם הפרעת קשב

בסרט מתעדת בן חיים את אחותה בת ה - 18, כשהיא עומדת לסיים את התיכון וניצבת בפני החלטות חשובות לגבי עתידה. עד עכשיו, המשפחה עזרה לה בהתמודדות עם הפרעת הקשב, אך כעת היא מבינה שכדי לצאת לחיים עצמאיים תצטרך להתחיל להתמודד לבדה. בסרט מופיעות שיחות בין עינב לבין אחותה ובני משפחה אחרים שתועדו לאורך השנים, החל מילדותה ועד היום, ומציגות קשיים ודילמות שלה בשלבים שונים בחיים.

בן חיים מספרת כי החלה בתיעוד אחותה במסגרת פרויקט במגמת הקולנוע בתיכון בו למדה. מאז עברו 9 שנים, עינב התבגרה וכך גם המשפחה כולה. כאשר נדרשה לבחור נושא לסרט הגמר שלה בלימודי התקשורת, הבחירה לשוב לסיפורה של עינב היה טבעי עבורה. בסרטה היא משלבת בין קטעים מהעבר ומההווה, משווה בין עינב בת ה - 9 לעינב של היום ומנסה לראות מה השתנה ומה לא השתנה.

שמו של הסרט מתייחס להשוואה בין עינב אז והיום ומציג את הפנים השונות של עינב בהתמודדות שלה ואת המורכבות שלה. הדס מספרת שהשם נובע גם מביטוי שהוריה נהגו לומר כאשר עינב הייתה צעירה יותר והייתה מתמודדת עם הצדדים הקשים והבעייתיים יותר של ההפרעה. "כשעינב הייתה נכנסת ברוח יותר קשה, כשהיא הייתה ילדה, הם היו אומרים שעינב ב' נכנסה לחדר ושהם מחכים שעינב א' תחזור. זה מבטא שתי דמויות שעינב יכולה להיות, מאוד 'כזו' ומאוד אחרת."

רק המשפחה והמצלמה - על יצירת הסרט

תהליך העבודה על הסרט, שמציג סיפור אישי מאוד, היה לדבריה מורכב וממושך. בן חיים בחרה לעבוד כמעט לבדה, כשהיא מתפקדת כבמאית, כמפיקה וכצלמת, מה שהביא עמו חסרונות ויתרונות. משום שעבדה וצילמה לבדה, יכלה ללכוד רגעים אותנטיים מחייה של עינב, מבלי שתהליך עשיית הסרט או נוכחות צוות צילום גדול יגרמו לאחותה לחוש לא בנוח.

ניכר מאוד כי פרטיותה ורגשותיה של עינב היו בעלי משקל רב עבור הדס בעת עשיית הסרט. היא משתפת כי הסרט שהפיקה בתקופת התיכון הגיע לאינטרנט ואף הופץ בין חבריה לכיתה של עינב וגרר תגובות פוגעניות מצדם. כעת, בן חיים השתדלה שהסרט יהיה אינטימי עד כמה שניתן ויציג את המתרחש בבית ללא התערבות חיצונית.

תהליך התיעוד לא היה קל כמו שנדמה. בעבר, הדס התגוררה בבית ויכלה לשלוף את המצלמה בכל רגע בו חשה שמשהו הולך לקרות. היום, כשהיא נשואה וכבר אינה מתגוררת בבית הוריה, הייתה צריכה להגיע לימי צילום מרוכזים. "זה מורכב," היא מספרת. "כשעושים סרט דוקומנטרי, קשה לרכז אירועים כי אתה לא יודע מה יקרה. אז השתדלתי שהסרט יהיה סביב אירועים משפחתיים שידעתי שיש להם נטייה לקצת יותר אקשן, כמו ימי הולדת למשל." שנת עשיית הסרט הייתה, עבור הדס, שנה אינטנסיבית במיוחד, שכן הפכה במהלכה גם לאם טרייה ושילבה במקביל את סיום התואר הראשון, את הפקת סרט הגמר וגידול ביתה הבכורה.

סבלנות אין קץ - ההורים משתפים פעולה

הוריהן של הדס ועינב מהווים ציר מרכזי בסרט ולקחו בו חלק פעיל ומשמעותי. היבט שניכר בסרט הוא ההתמודדות של ההורים עם צרכיה של עינב בתחומים רבים, כמו למשל ההתנהלות הכלכלית הבעייתית של עינב.

"חלק גדול מכל הסיפור של עינב זה גם, בעיני, הדרך בה ההורים מתמודדים איתה." אומרת הדס. "אני לא חייתי במשפחות אחרות, אבל בעיני המשפחה שלי היא יוצאת דופן ומאוד מיוחדת וסבלנית. יש להם המון סבלנות לילדה שלהמון אנשים אין סבלנות אליה. אמנם הם ההורים שלה, אבל אני מכירה הרבה הורים אחרים שלא סבלנים כלפי הילדים שלהם, בעיקר כשהם מתנהגים כמו שעינב יכולה להתנהג לפעמים."

גולשים שקראו את זה אהבו גם:

• אוטובוס הסרטים: סטודנטים לקולנוע בתל-אביב יוצאים למסע
• שוויון זכויות לסטודנטים על לקויות למידה: ראיון עם מנכ"ל לשם
• מצליחים למרות הקשיים: מי עוזר לסטודנטים על לקויות למידה?
• ריטלין: בעד או נגד? סטודנטים על התרופה המוכרת להפרעות קשב

שנה אחרי הסרט - עינב יוצאת לחיים חדשים

בסיומו של הסרט, למרות שהעתיד מציב סימני שאלה רבים לעינב, אפשר לראות שהיא עברה תהליך משמעותי. היא סיימה בהצלחה את הבגרויות, מה שלדברי אחותה אינו דבר מובן מאליו. מאז יצירת הסרט, לפני כשנה, עינב השתתפה במדרשה (שנת לימודים לפני השירות הצבאי), וממש לפני יומיים התגייסה לצה"ל. "בסוף הסרט עינב אורזת תיק ומתחילה חיים חדשים," אומרת בן חיים. "רציתי לסגור מעגל, והיום בפעם הראשונה בחייה היא יוצאת מהבית, מתחילה להיות עצמאית ולצאת מהבועה הנוחה מאוד שהיא גדלה בתוכה. זה משאיר הרבה סימני שאלה של - מכאן לאן? אבל כמובן שאפשר לראות שהיא כן עברה תהליך והתבגרה."

הדס מדווחת כי היא והוריה זכו לתגובות חיוביות מאוד מצד אנשים שצפו בסרט ונחשפו לסיפורה של עינב. בין אם מדובר בהורים אחרים, שיכלו להזדהות עם חוויית הגידול של ילד עם הפרעות קשב וריכוז, או צעירים שהזדהו עם המוצג בסרט מתוך סיפורם האישי והתמודדותם עם ADHD. בעיניה, יש הרבה דברים בסרט עמם אנשים יכולים להזדהות. "כל אחד יכול לקחת קצת מהסרט לעצמו. אלה דברים שלא זרים לאף אחד. קיבלנו תגובות מאוד חמות בסוף." דרך הסרט, היא מקווה, אנשים יוכלו לשים עצמם בנעליים מעט שונות וכך להבין טוב יותר את הצד השני.