סיפור חנוכה, גרסת הסטודנט
אומרים שניסים קורים למי שמאמין בהם. לכבוד חג חנוכה, ביקשנו מסטודנטים שיספרו לנו על הנס הכי גדול שקרה במהלך הלימודים. שמענו על משאלות שמתגשמות, מלגות שנופלות מהשמיים, שיעורים שמתבטלים ועצות טובות שמגיעות בדיוק בזמן.
עזרנו גם לך? דרג אותנו:
קורס בניסים
חג חנוכה מזוהה יותר מכל עם נס פך השמן. בגללו עד עצם היום הזה אנחנו מתפטמים מדי שנה בסופגניות, מקפיצים לרולדין את המחזור השנתי וחוטפים צרבת. מסתבר שכסטודנטים, הניסים שמעניינים אותנו יותר קשורים בדרך כלל לציונים, מלגות ומועדי הגשה. קבלו שמונה סיפורים מופלאים, אחד לכל יום. חג שמח!
נר ראשון
"ביום הראשון ללימודים באוניברסיטת תל אביב הייתי כל כך פעורה ומבולבלת מכל ההמולה מסביב, ששכחתי את הפלאפון שלי בשירותים של בניין מדעי החברה. כשהבנתי שזה מה שקרה, חזרתי לחפש אותו אבל הוא כבר לא היה שם. נכנסתי לאחת מהכיתות מחשבים כדי לעדכן את אימא שלי בפייסבוק שאין עלי נייד ושלא תדאג לי, אבל היא הקדימה אותי והשאירה לי הודעה שהפלאפון שלי אצל מורן. זאת הייתה הודעה מאוד מבלבלת, כי מורן הייתה החברה הכי טובה שלי בתיכון אבל ניתקנו קשר אחרי מריבה ולא ראיתי אותה יותר משלוש שנים. לא הספקתי לבדוק בדיוק מה העניין כי הייתי חייבת להיכנס לשיעור, ושם להפתעתי פגשתי את אותה מורן. מסתבר שנרשמה בדיוק לאותו דו חוגי כמוני. בצירוף מקרים פסיכי לגמרי היא מצאה את הטלפון שלי בשירותים ממש כמה דקות אחרי ששכחתי אותו שם, וזיהתה אותי לפי התמונה על הצג. יצא שלא רק שקיבלתי את הטלפון בחזרה, אלא שמורן ואני חזרנו להיות חברות ממש טובות" (ארבל, 27).
נר שני
"היה לנו מבחן יום אחרי יום, בפסיכולוגיה התפתחותית ובשיווק. רוב החבר'ה החליטו לדחות את המבחן בפסיכולוגיה למועד ב', אבל אני הייתי חייבת לגשת לשניהם כי רציתי לנסוע לתאילנד בסוף הקיץ. תכננתי פשוט לעשות לילה לבן בין שני המבחנים, אבל כשיצאתי בחמש אחר הצהריים מהמבחן בפסיכולוגיה, הייתי גמורה מעייפות ונרדמתי איך שהגעתי הביתה. בבוקר למחרת בכניסה לאוניברסיטה אני פוגשת את דרור, אחד מהאנשים שהייתי אמורה לפגוש יום קודם בשביל ללמוד לשיווק. הוא מספר לי שיש שחזור מבחן אחד שהם לא הספיקו לעבור עליו, אז קראנו אותו ביחד בדרך לכיתה. כשחילקו לנו את הטפסים וראיתי שמדובר באותו מבחן שהרגע פתרתי, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. מה הסיכוי שזה יקרה? אני כמעט מתביישת לספר שקיבלתי מאה" (נוי, 25).
נר שלישי
"כל התואר הראשון שלי רדפתי אחרי מלגות סיוע כלכלי. עשיתי כל התנדבות אפשרית, במקביל לעבודה במלצרות ובמכירת מנויים לעיתון. לימדתי ילדים בפרויקט חינוך לבריאות, נפגשתי שעתיים בשבוע עם קשישה עיוורת, הכנתי שלטים להפגנות של אמנסטי, כל דבר שהציעו באגודה. איכשהו בכל זאת יצא שבין השנה השנייה לשלישית פשוט נגמר לי הכסף. אני לא זוכרת אפילו למה בדיוק זה קרה, רק שבמשך כמה שבועות אכלתי לעצמי את הראש, והייתי ממש קרובה לקבל את ההחלטה להקפיא את הלימודים כדי לעבוד במשרה מלאה. פתאום קיבלתי מכתב מהאגודה שתורם שביקש להישאר בעילום שם החליט לתרום שלוש מלגות בגובה 17 אלף שקל כל אחת, ונבחרתי לקבל אחת מהן. הייתי בטוחה שמישהו עובד עלי, בדרך כלל המלגות באגודה לא מגיעות לסכומים שקרובים לזה בכלל. התקשרתי אליהם כולי רועדת, והסתבר שאותו תורם התעקש לחלק הכסף בין שלושה סטודנטיות בלבד. הרגשתי שאלוהים אומר לי לסיים את התואר הזה. אם זה לא נס, אני לא יודעת מה כן" (אריאל, 31).
נר רביעי
"הייתה לנו עבודה להגיש בזוגות באחד הקורסים בתקשורת, קורס ממש קשה ומסובך. חברה ואני ישבנו על זה ולא התקדמנו לשום מקום, ואז מסתבר שחברה שלומדת במכללה אחרת, הגישה עבודה דומה לזו שהיינו צריכות שנה לפני כן, אצל אותו מרצה. היא שלחה לנו את העבודה שלה ממש ברגע האחרון, כך שלא היה לנו אפילו זמן לשפץ אותה, החלפנו את השער והגשנו את אותה עבודה. בנינו על זה שהמרצה לא בודקת את העבודות בעצמה, אלא המתרגלים. רק שבאותו יום שבו הגשנו את העבודה, גילינו שמדובר גם באותם שני מתרגלים. השבועיים הבאים היו איומים, לא יכולתי לישון, ידעתי שהסיכוי הוא חמישים - חמישים שאנחנו עולות לוועדה ועפות מהמכללה. התפללתי לנס ונשבעתי בחיים לא להעתיק עבודות יותר אם אצא מזה בשלום הפעם. הנס קרה ואני עמדתי במילה שלי עד סוף התואר" (מיקי, 28).
נר חמישי
"היה לנו קורס סטטיסטיקה עם נוכחות חובה ומרצה שלא יכולנו לסבול. בכל שיעור היינו צריכים להעביר בכל הכיתה רשימת נוכחות, וכל אחד סימן V ליד השם שלו. עם הזמן אנשים התחילו לחפף ומדי פעם מישהו מהחבר'ה היה מבקש שנסמן גם אותו. עד שפעם אחת יותר מדי אנשים בכיתה עשו את זה במקביל והמרצה עלה עלינו. הוא הפסיק את השיעור ואמר שהוא לא מתכוון להמשיך עד שכל אחד שזייף חתימה יעמוד ויודה. אין לי הסבר עד היום איך דבר כזה קרה, אבל בדיוק שנייה אחר קראו בכריזה שיש תרגיל ירידה למקלטים. בחיים לא ראיתם קבוצה של סטודנטים רצה מהר כל כך" (אייל, 25).
נר שישי
"הייתי אמורה להרצות בכיתה יום אחרי יום ההולדת שלי. הייתי כל כך לחוצה שהתכוונתי לא לצאת בערב, אבל חברים עשו לי מסיבת הפתעה ויצא שהשתכרתי לגמרי. הלכתי לישון עם תחושה איומה שאני הולכת לעשות צחוק מעצמי. קמתי בבוקר עם כאב ראש נוראי, והזדעזעתי לגלות שהשעון המעורר לא צלצל ושהשעה שתים עשרה בצהריים. מרוב לחץ רצתי להקיא. כשחזרתי לחדר חיכתה לי בנייד הודעה מהחבר שהייתי אמורה להעביר אתו את ההרצאה. המרצה לא הרגישה טוב וביטלה את השיעור..." (אליס, 22).
נר שביעי
"עשיתי תואר ראשון בספרות. בשנה האחרונה היה לי קורס מזעזע שלא הבנתי בו מילה ממה שהמרצה אמר. בעיקרון היה אפשר לבחור אם להגיש בסוף הקורס סמינר מחקרי, או סיכום קצר של החומר שלא נחשב סמינר. לי היה חסר סמינר בשביל לסיים את התואר, אבל מתישהו הבנתי שאין סיכוי שאני אצליח לכתוב אותו, אז בלית ברירה כתבתי מייל למרצה שיתייחס לעבודה שלי כאל רפרט. הוא אישר לי במייל שהוא מסכים, אבל כנראה שכח להודיע למזכירות. ככה יצא שאחרי שהתכוננתי נפשית לזה שאצטרך לפתוח עוד סמסטר ולשלם עוד כסף בשביל לכתוב עבודה סמינריונית בקורס אחר, הסיכום שהגשתי נרשם כסמינר, קיבלתי 92 וסיימתי את התואר" (מיה, 26).
נר שמיני
"התקבלתי ללימודים במדעי המחשב, אבל הציון שלי בפסיכומטרי לא היה מספיק גבוה בשביל לקבל מלגת הצטיינות. החלטתי שאני מתאבד על זה וניגש שוב. למדתי בטירוף ובימים שלפני המבחן כבר הגעתי למצב שאני פותר פרקים רצופים בכמותי ואנגלית בלי טעויות בכלל והדבר היחיד שכל הזמן הפיל אותי היה השאלות של אוצר מילים בעברית. פשוט לא הצלחתי להושיב את עצמי ללמוד את המילון הנוראי הזה. בבוקר של המבחן הבחורה שיצאתי איתה התקשרה להגיד בהצלחה ואמרה לי בצחוק, "אם במקרה ישאלו אותך מה זה קסרקטין, תדע שזה מגורי חיילים". לא יודע מאיפה היא הביאה את זה, אבל זאת הייתה אחת השאלות במבחן! קיבלתי בול 760, שזה הציון המינימאלי שהייתי צריך. לצערי כבר נפרדנו מאז, אבל אני בחיים לא אשכח את זה" (אדם, 30).